הדיקטטור – אין שכל, אין דאגות

קרה לכם פעם שרציתם לשבת ולהירגע עם איזה סרט קומדיה מוצלח? "הדיקטטור" הוא הסרט המושלם בשבילכם. אם היו שואלים אותי מהם חמשת סרטי הקומדיה שהכי אהבתי, "הדיקטטור" בהחלט היה אחד מהם. עלילת הסרט עוסקת בדיקטטור משוגע שקיבל לידו את השלטון בגיל 7 ושמו גנרל אדמירל חאפז אלאדין, ששולט באופן מוחלט במדינת "וואדייה" – מדינה מוסלמית עשירה בנפט ששוכנת בצפון אפריקה. לעיתים קרובות מנצל אלאדין את כוחו לטובתו האישית במעשים מרושעים וקטלניים. הסרט "הדיקטטור" הוא סרט אמריקאי מז'אנר קומדיה שבוים על־ידי לארי צ'ארלס, נכתב והופק הקומיקאי הבריטי יהודי סשה ברון כהן, שאף כיכב בו. הסרט יצא לקולנוע ב־7 ביוני 2012 ואורכו 83 דקות.

העלילה מתמקדת בדיקטטור עריץ בשם גנרל אדמירל חאפז אלאדין שמנסה בכל דרך לדכא את עמו ולהיאבק בדמוקרטיה על אף התנגדותם של המעצמות החזקות בעולם. כחלק מתפקידו כדיקטטור, אלאדין מרבה להוציא להורג תושבים תמימים שביצעו עבירות חסרות חשיבות, ואף מדענים, חיילים ואנשים נאמנים. הסרט מתחיל בנאומו של הדיקטטור חאפז אלאדין, שמכונה על־ידי אזרחי וואדייה "מנהיג נעלה". אלאדין מתקבל במחיאות כפיים על־ידי האומה ומשקר להם שהנשק הגרעיני שמדעניו מתכננים ילך לצורכי שלום, כלכלה, ואנרגיה נקייה; אך בפועל, אלאדין בכלל מתכנן לירות את פצצת האטום על אויביהם. לאחר כמה ימים, אלאדין מגיע לאמריקה לנאום באו"ם, עקב איומיו של האו"ם לשלוח מטוסי קרב לוואדיה. ביום אחד, כל זה משתנה, עקב מהלך גאוני של דודו של אלאדין ואחד מיועציו הבכירים – טאמיר, שהחליף את אלאדין בכפילו שנראה בדיוק אותו דבר. כך, טאמיר הוא זה ששולט בפועל ומקדם את מערכות היחסים שלה עם מדינות אחרות ואת הכרזת הדמוקרטיה בוואדייה. בזמן הזה, אלאדין האמיתי נחטף בידי רוצח שכיר, שמקצץ זקנו ומענה אותו עד שהוא מצליח להימלט. לאחר בריחתו, אלאדין האמיתי וחסר הזקן פוגש בחורה בשם זואי – פעילת שמאל רדיקלי, ובעלת חנות של מוצרים לקידום איכות הסביבה שנלחמת למען דמוקרטיה בוואדיה. בהמשך הסרט, אלאדין פוגש את אחד ממדעניו לשעבר – נדאל, וביחד הם מנסים להחזיר לאלאדין את השלטון ולמנוע את הכרזת הדמוקרטיה. 

מה כבר אפשר להגיד על "הדיקטטור"? הוא קורע, הוא כתוב טוב, המשחק סביר, ובתור אחד שראה את הסרט מספר פעמים, אני מאוד אהבתי אותו. לא משנה כמה פעמים אראה אותו, הוא אף פעם לא נמאס; הבדיחות, הסצנות, מעשיו של אלאדין – אפשר לראות אותם פעם אחר פעם ועדיין לצחוק. באתר IMDb הסרט קיבל ציון של 6.4/10 כוכבים, למרות שלדעתי מגיע לו ציון גבוה מזה. השחקנים הראשיים של הסדרה הם בן קינגסלי, אנה קיי־פריס וג'ייסון מנטזוקאס ששיחקו לא רע, אך כן היה מקום לשיפור. היו קטעים בסרט שהיה ניתן לראות שהמשחק שלהם הוא קצת "מאולץ" ולא הכי בטבעיות. בשנת 2012 הודיעה האקדמיה האמריקאית לקולנוע שהיא אוסרת את כניסתו של סשה ברון כהן, מי שגילם את אלאדין בסרט, לטקס האוסקר ה־84 עקב חשש שיעשה מהומה ויעורר בלגן כהרגלו. למרות האיסור של האקדמיה, סשה הגיע לטקס בכל זאת מחופש במדי הדיקטטור ולצידו שתי שומרות ראש בדומה לסרט. באותה השנה נבחר הסרט לפתוח את "הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים" שהתקיים בישראל.

אני אישית חובב די גדול של סרטי קומדיה, ראיתי לא מעט סרטי וסדרות קומדיה בחיי, מהטובים ביותר לגרועים ביותר. לסרט הזה באתי בציפיות די גבוהות, שמעתי על הסרט ביקורות והמלצות טובות. כמו כן הכרתי את סשה מסרטים קודמים ככה שהיו לי ציפיות לא קטנות. כבר בפעם הראשונה שראיתי את הסרט אהבתי אותו; הוא היה מצחיק וקליל, העלילה הייתה פשוטה וקלה להבנה, הבדיחות היו טובות וטיפשיות (במובן הטוב של המילה) והוא פשוט זרם. לאחר שראיתי אותו שוב ושוב, היה את אותו הדבר שהפריע לי בכל פעם – המשחק, אומנם הוא לא היה נורא, אך הוא כן הפריע במובן מסוים. באתר IMDb הסרט אומנם קיבל ציון לא נמוך, אך מגיע לו ציון של שבעה כוכבים לפי דעתי. הסרט צולם בארצות הברית וזמין לצפייה באנגלית, עברית וערבית. בסרט הושקעו 65 מיליון דולר והכנסותיו עומדות על 179 מיליון דולר.