(המחאה החברתית ב-2011 (תשע"א

המחאה החברתית הייתה סדרת פעולות מחאה והפגנות שהתקיימו ברחבי ישראל בקיץ 2011. הסיבה העיקרית לפרוץ המחאה היתה מחירי הדיור הגבוהים בישראל:
מחירי הדירות בישראל עלו בין 2007 ל-2011 בעשרות אחוזים, והפכו את המדינה לשיאנית בעולם המערבי במספר משכורות ממוצעות הדרושות לקניית דירה - בין 130 ל-180. 

למחאה לא הייתה הנהגה רשמית, אך היו כמה פעילים בולטים, בהם דפני ליף, סתיו שפיר, איציק שמולי ואחרים. עם הזמן, התגבשה אופוזיציה כלל ארצית, שכללה פעילים חברתיים. למחאה הצטרפו תנועות וארגונים רבים. במקביל להקמת המאהלים, התקיימו  הפגנות ענק. גופים מאורגנים גדולים כמו ההסתדרות, תנועת דרור-ישראל והתאחדות הסטודנטים (בראשותו של איציק שמולי) הצטרפו למחאה. חלק מן ההפגנות כללו הופעות של זמרים ואמנים רבים.

המחאה ההמונית הצליחה לעצור את המשך עליית המחירים לזמן קצר. בתחילת המחאה, הציע ראש הממשלה בנימין נתניהו לשפר את המצב באמצעות הקמת ועדות דיור לאומיות (וד"לים) שיקדמו במהירות שיווק קרקעות ותוכניות בנייה. הוקמה ועדת טרכטנברג בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג, במטרה לבחון ולהציע פתרונות לדרישות הכלכליות והחברתיות של המפגינים ובעיקר למצוקת יוקר המחיה במדינת ישראל ולפערים החברתיים. בהמשך, קיבלה הממשלה באופן חלקי את המלצות הוועדה.

המחאה נחשבת כאירוע משמעותי מבחינת השיח הכלכלי-חברתי בישראל, והעלתה לסדר היום לתקופה ארוכה סוגיות של חלוקת ההון וחלוקת ההכנסות במשק, מדיניות המיסוי וריכוזיות לעומת תחרות.
מספר ועדות ממשלתיות וציבוריות קמו בעקבות המחאה או הושפעו ממנה
אך עדיין מחירי הדירות לא ירדו.