פעם בחיים

כל יום מחדש (One day at a time) היא קומדיית מצבים של חצי שעה לכל פרק משנת 2017. עלילת הסדרה מספרת על הבעיות היומיומיות של משפחה קובנית שחיה בארה"ב. יש כמה סיפורים המלווים את המשפחה – יציאה מהארון, הגירה, בריונות, בעיות פוסט טראומה שלאחר מלחמה, ועוד. שתי העונות שלה נמצאות במלואה בשירות של נטפליקס. הסדרה בכיכובן של ג'סטינה מצ'אדו (ג'יין הבתולה 4) וריטה מורנו (אוז) ובהשתתפות של הכוכבים הצעירים איסבלה גומז (אלנה) ומרסל רואיז (אלכס).

הסדרה מספרת את סיפורה של לופה, אם קשת יום שעובדת בתור אחות במשרד של רופא לא חכם במיוחד, ואת סיפורה של לידיה, אמה של לופה. במהלך הסדרה אנו מכירים את אלנה, הבת הבכורה של לופה, אלכס, הבן הצעיר של לופה (ואחיה הקטן של אלנה), שניידר השכן הפלייבוי ששוכב עם כל מה שזז, לסלי, הרופא הלא ממש חכם שעובד עם לופה במשרד אבל הופך לחבר אמת למשפחה בשעות צרה, ודמויות שמופיעות בתפקידי אורח. עיקר הסדרה מספרת את הקשיים של המהגרים ועל כך הסדרה נותנת לנו הצצה מאוד בוטה ובלי לרכך את הבטן לצופה. אומנם מדובר בקומדיית מצבים, אבל היא הרבה יותר מכך. היא קומדיה חברתית שנועדה כדי לתת ביקורת בועטת בנושא המהגרים. מלבד העיסוק במהגרים, במהלך העונה הראשונה, אלנה, הבת הבכורה של לופה, מגלה את זהותה המינית וזה דבר שמקבל טיפול מאוד חשוב מבלי לוותר על האיכות של הסדרה.  הסדרה היא בעצם רימייק לסדרה באותה השם משנות ה־80 ואפילו אחת השחקניות מהסדרה המקורית משחקת כאן בתפקיד אורח. עוד נושאים המטופלים במהלך הסדרה: הומופוביה, מסיבת הקיינסיירה של אלנה (המקבילה הספרדית של בר המצווה/בת המצווה שלנו. אצל ארצות כדוגמת מקסיקו, ספרד וכדומה . בשונה מבישראל, מדובר בגיל ה־15. מסיבה זו נערכת לבנות בלבד. המסיבה משלבת גם חלק דתי נוצרי בו הילדה עוברת לטייטל של נערה על ידי אכילת לחם הקודש.)

תגובות ברחבי העולם באתר של "Rotten Tomatoes", העונה הראשונה קיבלה 97% מ־30 ביקורות. מדובר בציון גבוה מאוד. העונה השנייה קיבלה 100% עם 14 ביקורות (לדעתי לא מאוזן...) אבל עדיין יש התלהבות מהסדרה הזו. רוב הביקורות משבחות את המשחק של ריטה מורנו שזכתה לקבל תפקיד שמתאים לה כמו כפפה. הפרקים האחרונים של העונה השנייה הוקדשו בעיקר לדמותה אבל מפאת ספוילרים לא ארחיב מעבר לכך. אני מעבר, בפן האישי, חייב להודות שכבר הרבה זמן לא נתקלתי בכזה סיטקום. נכון שאנחנו רגילים לבדיחות שירותים, ב"כל פעם מחדש" מדובר דווקא בדרמה עם קצת קומדיה בצד. כן, לא התבלבלתם. מדובר בסדרה מאוד פוליטית שלא מתביישת לתת ביקורת פוליטית בעיקר על טראמפ (ובעידן של היום, אפילו האישה הטובה 2 הרשתה לעצמה לעסוק עונה שלמה בו. וגם ב"אימה אמריקאית 7" התעסקו בו. נראה שטראמפ הוא יותר דמות מכל הקאסט ביחד.)  הדבר שהכי אהבתי בסדרה היא – זו סדרה עם לב. עם אנושיות. עם משפחתיות. עם ריבים מטופשים של משפחה שיום אחר כך הם סולחים אחד לשני. זו סדרה שמספרת את מה שאנחנו מעדיפים לא לראות בדרך כלל. אתה הולך ברחוב ומתעלם מההומלסים? נהדר. בסדרה הזו הם יכוונו זרקור ישר אל ההומלס ויספרו לך בדיוק מה הבעיה בו. 

לרוב, סיפורי יציאה מהארון שמורים להומוסקסואלים, אבל הסדרה הזו מרשה לעצמה לעסוק דווקא בנערה צעירה שיוצאת מהארון. זה מרענן. זה מחדש. זה כייפי. זה חשוב. וזה חינוכי. כן. אל תפחדו מהמילה חינוכי – כי זה משהו שצריך לעזור לכל נערה צעירה בגיל ההתבגרות שלמרבה הצער, לסביות צעירות לא מקבלות ייצוג מספק בטלוויזיה האמריקאית. לרוב, אלו ההומוסקסואלים שתופסים מסך אבל יוצרי "כל יום מחדש" העדיפו לתת זרקור על לסביות צעירות וטוב שכך, בעיניי.  אם יש משהו שלא אהבתי בסדרה הזו – זה הרגע הזה שנגמרה לי העונה השנייה ואני עכשיו צריך לחכות ל־2019 כדי לקבל עוד 13 פרקים. כי באמת, כזו סדרה עם מסר חברתי לא ראיתי הרבה זמן. טוב, גם ג'סטינה מצ'אדו (לופה) יכולה להיות מעצבנת לפעמים. אבל זה הכרחי לשם הדמות שלה. והיא עושה עבודה נהדרת. הייתי רוצה שבעונה השלישית יתנו עלילה לאלכס, האח הצעיר של אלנה והבן הצעיר של לופה. אומנם הוא "מתבגר" במהלך העונה השנייה אבל עדיין לא מקבל סיפורים חשובים מלבד סיפור אחד על בריונות בית ספר. כי בכל זאת – זאת חוויה שכל מתבגר באמריקה עובר, למרבה הצער. לסדרה יש 26 פרקים (סה"כ של 13 פרקים לכל עונה) והיא חודשה לעונה שלישית ב־26 במרץ 2018 על ידי נטפליקס. לא ידוע מתי תעלה העונה השלישית.