18/03/1944 – התפרצות הר הגעש וזוב באיטליה

וזוב הוא הר געש שכבתי אשר ממוקם ממזרח לעיר נאפולי, ניתן לראות ממנו את מפרץ נאפולי. הר הגעש וזוב נחשב לבין הרי הגעש האלימים ביותר בכדור הארץ ולאחד משלושת הרי הגעש הפעילים ביותר באיטליה. הר הגעש וזוב מאופיין בהתפרצויות אלימות ופסגה תלולה. שלוש מתוך חמשת ההתפרצויות אשר התרחשו ביבשת אירופה בעשרת האלפים השנים האחרונות נעשו על־ידי ההר וזוב לפני הספירה ובספירה. התפרצויות נוספות אשר התרחשו וצוינו בהיסטוריה היו בשנת 203 לספירה ותועדה על־ידי היסטוריון, בשנת 472 התרחשה התפרצות אשר גרמה לאפר להגיע עד לטורקיה, ועוד מספר התפרצויות נוספות עד שנת 1036. בשנת 1631 התרחשה התפרצות נוספת ומשמעותית לאחר שההר נכנס לתקופה רדומה ולא פעילה אך חזר לפעול באותה השנה וגבה את חייהם של כ־3,500 נפשות. ההתפרצות האחרונה של הר הוזוב התרחשה ב־18 במרץ 1944 בה נהרסו שלושה כפרים. מומחים מזהירים כי אנחנו צפויים לראות התפרצות גדולה שלא נראתה זה מאות שנים משום שככל שתקופת השקט ארוכה יותר, כך גדלה הסכנה בהתפרצות ועצמתה גברה. התפרצות גדולה שכזו יכולה להרוס שטחים שלמים תוך עשרות דקות ולגרום לאבדן בחיי אדם רבים.

מועצת הביטחון של ארגון האומות המאוחדות (האו"ם) היא מועצה אשר מטרתה לשמור ולהקפיד על השלום והביטחון בכל רחבי העולם. המועצה הנה אחת מששת הגופים העיקריים באומות המאוחדות ונוסדה ממגילת האומות המאוחדות. במועצת הביטחון של האו"ם קיימות חמש חברות קבועות (שגם בין היתר ייסדו את הארגון) ועשר חברות מתחלפות. המדינות הנמנות בין החברות הקבועות בארגון הן הפדרציה הרוסית, צרפת, סין, ארצות הברית והממלכה המאוחדת (בריטניה). ברשות החברות הקבועות בארגון האפשרות להטיל וטו (הזכות אשר ניתנת לגוף מסוים למנוע פעולה או תרחיש באופן חד־צדדי) על החלטות שונות שמתקבלות במסגרת המועצה. כמו כן, הצבעתה של אחת מהמדינות החברות הקבועות נגד החלטה מסוימת פוסלת בצורה מיידית את ההחלטה ומונעת את אישורה. אחת מן החלטות רבות אשר מועברות ומתקבלות על־ידי מועצת הביטחון נגד מדינת ישראל הייתה החלטה מספר 425. החלטה זו התקבלה חמישה ימים לאחר פלישת ישראל ללבנון (הידועה גם בתור "מבצע ליטני") ב־14 במרץ 1978. מדינת ישראל החליטה לפלוש לשטח לבנון בעקבות פיגוע כביש החוף (מוכר גם בתור "אוטובוס הדמים") אשר בוצע על־ידי אנשי "הארגון לשחרור פלסטין" שבאו מלבנון. במסגרת ההחלטה של המועצה, ארגון האומות המאוחדות בראשות ארצות הברית ביקש להקים כוח שמירה בין־לאומי אשר ייכנס אל השטח אותו ישראל כבשה על־מנת לאפשר את נסיגת צה"ל מהמקום וביסוס השלטון הלבנוני. ההחלטה התקבלה במהלך ישיבת מספר 2074 של מועצת הביטחון והובילה לכינון ארגון "יוניפ"ל". חיילי יוניפ"ל מורכבים מחיילים ממדינות שונות בעולם אשר החלו להגיע ללבנון מספר שבועות לאחר קבלת ההחלטה.

מחמוד עבאס (ידוע בתור "אבו מאזן") הוא נשיא הרשות הפלסטינית וראש התנועה לשחרור פלסטין (פת"ח) כיום. עבאס נולד ב־26 במרץ 1935 (בן 82) בעיר צפת, תחת השלטון הבריטי. עבאס עסק בהוראה כאשר משפחתו ברחה לסוריה בשנת 1948 ולמד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת דמשק. עבאס אימץ את הכוניה (כינוי או שם מקובל בעולם הערבי והמוסלמי, אשר אדם מאמץ לעצמו במהלך חייו בנוסף לשמו המקורי. הכוניה מתייחסת לרוב לשם הבן הבכור של האדם.) "אבו־מאזן" על שם בנו הבכור שמת בשנת 2002 כתוצאה מהתקף לב, "מאזן". עבאס נמנה בין מייסדי הארגון לשחרור פלסטין יחד עם יאסר ערפאת והיה פעיל בו לאורך השנים עם מספר תפקידים שונים.
ב־19 במרץ 2003 מונה לראש ממשלת הרשות הפלסטינית על־ידי יאסר ערפאת, נשיא הרשות באותו הזמן, תחת לחצים כבדים של ארצות הברית והאיחוד האירופי. במהלך תפקידו כראש הממשלה ניסה להגיע להסדרים עם ארגוני הטרור החמאס והג'יאהד האסלאמי על הפסקת האש הזמנית במאבק בישראל ונפגש עם ג'ורג ווקר בוש ואריאל שרון במסגרת פסגת עקבה והבטיח לסיים את ה"אינתיפאדה החמושה". אי אמון וחוסר גיבוי מצד ערפאת בעבאס, קריסת הפסקת האש והאיומים בהפלת ממשלתו בהצבעת אי אמון הובילו להתפטרותו מתפקיד ראש הממשלה ב־6 בספטמבר 2003. עבאס חזר למרכזה של הפוליטיקה הפלסטינית ולהנהגתה כיו"ר הוועד הפועל של אש"ף בחודש נובמבר 2004 כאשר מצבו הבריאותי של ערפאת החמיר ולאחר שנפטר מספר שבועות לאחר מכן. אבו־מאזן נבחר לתפקיד יושב הראש של הרשות הפלסטינית בבחירות מיוחדות אשר התקיימו ב־9 בינואר 2005 בפיקוח בין־לאומי בראשות נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר. בבחירות השתתפו אחוז גבוה של מצביעים, כ־75 אחוז מתוך כל בעלי זכות ההצבעה, נתון שנחשב לגבוה במדינות ערב.

ברק חוסיין אובמה השני נולד ב־4 באוגוסט 1961 והוא פוליטיקאי אמריקאי אשר כיהן וידוע בתור נשיאה ה־44 של ארצות הברית. לפני תפקיד הנשיא אובמה כיהן כסנאטור של מדינת אילינוי בסנאט של ארצות הברית מחודש ינואר 2005 ועד חודש נובמבר 2008. אובמה כיהן בתור נשיא ארצות הברית 8 שנים, מ־20 בינואר 2009 עד ה־20 בינואר 2017 ובמהלך תקופה זו עשה ותרם רבות למדינתו. אובמה הצטייר בתור נשיא אשר עשה פריצת דרך בהיסטוריה האמריקנית עם היותו נשיא עם צבע עור שונה ונשיא אשר הוציא לפועל מבצעים רבים. לאובמה היו תכנונים ומבצעים שונים לבצע במהלך כהונתו אך הציב את המטרה הראשונה והחשובה ביותר לכל האנושות. אובמה הביא בראש ובראשונה להריגתו של אוסאמה בן־לאדן, האדם אשר הקים את ארגון הטרור הסוני־אסלאמי והגלובלי, אל־קאעידה, ואחראי לפיגועי טרור רבים ברחבי העולם ורציחתם של אלפי בני אדם. במסגרת מבצע חנית נפטון, שמו של המבצע לחיסול אוסאמה בן־לאדן, צוות חשאי מטעם ארצות הברית נשלח לפקיסטן כדי להביא לסיום חייו של בן־לאדן בצורה סודית והדוקה. מספר חודשים לאחר השבעתו של אובמה לנשיא בפעם השנייה, הודיע כי יגיע לישראל לשלושה ימים. ב־20 במרץ 2013 הגיע למדינת ישראל והחל בביקור, במסגרתו ביקר במוזיאון "יד ושם" בירושלים, הר הרצל, סקר את מערכות ההגנה של ישראל ובראשה "כיפת ברזל", ביקר בכנסיית המולד בבית לחם וביצע מספר פגישות מדיניות. ביקורו של אובמה בישראל גרר אחריו אהדה רבה, בין היתר בעת שנאם מול סטודנטי האוניברסיטאות והתקבל בתשואות ומחיאות כפיים. סיום כהונתו של אובמה הסתיימה בשפל היחסים עם ישראל לאחר שהודיע כי ארצות הברית לא תטיל וטו בהחלטה אשר מוטת נגד ישראל, דבר שגרם לאחר מכן להאשמות והטחות ישראליות בממשל אובמה.

הנרי החמישי, שנולד בתאריך 16.9.1386 בטירת מונמות' שבדרום מזרח ויילס, הוכתר למלך אנגליה בגיל 27 וכיהן כמלך עד יום מותו. לאחר מותו של אביו ב-1413 הוכתר הנרי כמלך אנגליה ויצא למלחמה עם צרפת במלחמת מאה השנים 1337-1453. לאחר משא ומתן עם שארל השישי, מלך צרפת, הוכר הנרי על פי הסכם טרואה ב-1420 כעוצר וכיורש העצר לכתר הצרפתי, ובסופו של דבר הוא נישא לבתו של שארל, קתרין מולאוה. הצלחותיו הצבאיות הגיעו לשיאן בניצחונו המפורסם בקרב אז'נקו והוא היה קרוב לכיבושה של כל מדינת צרפת. תאריו הנוספים היו דוכס קורנוול, רוזן צ'סטר ודוכס אקיטן. במהלך אותה שנה הנרי בילה בקווינס קולג' באוניברסיטת אוקספורד, תחת ההשגחה של דודו הנרי ביופורט ששימש כנגיד האוניברסיטה. בשנים 1400-1404 היה הנרי שריף העליון של קורנוול. לאחר מותו הפתאומי של הנרי בצרפת ב 31.8.1422 שנתיים לאחר מכן, עלה במקומו על כס המלכות בנו התינוק, הנרי השישי.

כלא אלקטרז המכונה גם "הסלע" שנוסד ב - 11.8.1934 היה הכלא השמור ביותר בעולם לעבריינים מסוכנים באי במפרץ סן פרנסיסקו שבקליפורניה ובשנת 1963 נסגר הכלא עקב תקציבים ועלויות גבוהות. בשנת 1934 הועבר הכלא לידי הממשל הפדרלי מצבא ארצות הברית, הכלא התחיל כבסיס של צבא ארצות הברית בין השנים 1850 - 1933, בזכות מקומו האסטרטגי המאפשר שליטה על התנועה הימית הנכנסת והיוצאת מהאזור. עם השנים נעשה מעמסה כלכלית על הצבא ובשל כך ארצות הברית העבירו את השטח לידי הממשל הפדרלי שהחליט להפוך אותו לכלא. בשנת 1963 הוחלט על סגירת הכלא בשל עלויות האחזקה הגבוהות שיצר בידודו של האי מן היבשה ובשל הזיהום שנוצר מהזרמת שפכיו למי המפרץ. הממשל הפדרלי החליט שיהיה יעיל יותר לבנות כלא חדש על היבשה ולא על אי במפרץ בשל העלויות הגבוהות, ובאמת כלא חדש הוקם באותה השנה שנסגר כלא אלקטרז באילינוי להוות לאלקטרז תחליף. בכל 29 השנים שבהן פעל הכלא נרשמה סה"כ בריחה של שלושה אנשים מתוך 36 האסירים שניסו לברוח במהלך השנים. הבריחה הייתה עד כמעט בלתי אפשרית מהסיבה שהשמירה הייתה קפדנית מאוד והכלא שכן באי ברדיוס 2 ק"מ מהיבשה. 7 מתוך האסירים שניסו לברוח נורו למוות ושניים מתוכם טבעו בים.

בתאריך 22.3.17 אירע פיגוע דריסה ודקירה, פיגוע טרור אסלאמי בשכונת ווסטמינסטר שבלונדון. מהפיגוע כחמישה בני אדם נרצחו וכארבעים נפצעו, חלקם באורך קשה. המחבל שביצע את הפיגוע הוא חאלד מסעוד בן 52 יליד בריטניה שהתאסלם ועבד כמורה, נורה למוות ע"י שוטרים מקומיים בסוף האירוע. המחבל חאלד מסעוד נהג מגשר וסטמינסטר לעבר הולכי הרגל בזמן שהוא דורס עשרות מהם, המחבל ממשיך בנסיעה לארמון וסטמינטר עד שהתנגש בשער של הארמון. לאחר שהתנגש המחבל יצא מהמכונית שלו מסוג יונדאי כשהוא מוציא סכין באורך של כ־20 ס"מ, רץ לעבר שוטר ודקר אותו מספר פעמים כאשר במקרה השוטר היה ללא נשק, מיד לאחר מכן המחבל נורה ארבע פעמים ע"י שני שוטרים ששהו בסמוך לארמון ומת במקום. בפיגוע נרצחו על המקום 3 הולכי רגל והשוטר שנדקר, ולאחר כמה ימים מתה מפצעיה אחת הפצועות, כך שהמספר עלה לחמישה הרוגים. הפיגוע בווסטמינסטר היה הפיגוע הקשה ביותר מאז הפיגועים בלונדון בשנת 2005 והתרחש שנה בדיוק לאחר הפיגועים בבריסל. לאחר הפיגוע המתחם ננעל ליוצאים ונכנסים למשך מספר שעות, וראש ממשלת בריטניה תרזה מיי שנכחה בדיון בפרלמנט באותה השעה, הובהלה לדאונינג 10 (כתובת מעונו הרשמי ומשרדו של ראש ממשלת בריטניה).