נשברה לי היד
נשברה לי היד

נשברה לי היד כששיחקתי כדורגל, ואני מבסוט מהחיים. מעולם לא ראיתם אדם כל כך מאושר במיון בית חולים תל השומר עם גבס על היד. החיוך על הפנים לא נבע מכך שהחברים המוכשרים שלי יוכלו לצייר לי זין על הגבס אלא כי נפצעתי במהלך משחק שאני כל כך אוהב. כבר 15 שנה לא שיחקתי כדורגל בשכונה, כי נפלתי כמו כולם לפיפא ולמשחקי המחשב, ועכשיו אני שוב מאושר אחרי שרצתי על הדשא וזכיתי להיפצע.
הדור שנולד בשנות ה-80 הוא דור שיודע איך זה לחיות ללא טכנולוגיה, אנחנו שיחקנו בג'וג'ואים והדבקנו אותם קרוב לקיר, כאילו הם הביעבוס הראשון שלנו. שיחקנו פוגים וניסינו לאסוף את כולם לפני שהאצ' קצ'אמפ והפוקימונים בכלל חשבו על לתפוס את כולם. ההתרגשות שמרגישים כשמרוויחים פצץ זהה להתרגשות שמקבלים כשמבקיעים גול, יש מפסידים ויש מנצחים ואתה רואה אותם בלייב, לא מול מסך ומקלדת.
תחושת הניצחון היא אחרת כשמשחקים כמו פעם ללא טכנולוגיה ומסכים, הרגשות עזים יותר והעוצמות גבוהות. הזקנים יותר בטח זוכרים איך זה לשחק עם גוגואים, אני אישית תמיד חשבתי שאם החברים שלי היו משחקים בגוגואים בדור שלי הייתי מת מהרעלת סוכר.
כשרואים סדרת קומדיה עם חברים הסיכוי לצחוק מהבדיחות עולה בקרוב ל -90 אחוזים מאשר כשרואים סדרת קומדיה לבד. החברה הופכת את החוויות שלנו לאדירות פי כמה וכמה ולכן המשחקים של פעם תמיד לוקחים בהליכה את כל המשחקים המשמימים של היום.
איזה משחק ילדים הכי שווה?
איזה משחק ילדים הכי שווה?
אני מעדיף שהילד שלי כל יום ישחק מחבואים ויפעיל את הרגליים מאשר יקבל דלקות באצבעות מהתמכרות לפאן ראן. ילדים קחו את החיים ואת האצבעות שלכם בידיים ורוצו לשחק תופסת. החיים קצרים תרוצו.