16. דטרויט פיסטונס

פשע. אין לי מילה אחרת להגדיר את העובדה שאנחנו צריכים לראות בפליאוף את הקבוצה המדכאת והאפרורית הזו בשעה שסקרמנטו החיננית נשארה מחוץ לו. הפיסטונס הם סמל חוסר העניין בפליאוף הנוכחי ונקווה שלא ייקחו יותר מארבעה משחקים עד סיום חלקם בו.

אם לקחת דוגמא ממערכת הבחירות האחרונה, אז הקליפרס הם כמו משה פייגלין. השיא שלהם היה לפני שבועיים בערך וההתדרדרות מאז הייתה רק עניין של זמן. הם אמנם נכנסו, לא רק בסקרים, אבל זה ייגמר מהר מאוד כראוי למה שהיה נראה בתחילת הדרך כהזיה.

כן, אני יודע שיש כמה אוהדי ניצחונות בין הקוראים שמצפים בשקיקה לעוד ריקוד של הלוחמים אל התואר. אבל ליתר האנשים בעולם, גולדן סטייט היא הורסת הכיף הרשמית של הפליאוף. Since 2015.

סטטיסטית, הסדרה בה נפגשות מדורגות 4 ו-5, היא הסדרה בה יש הכי הרבה סיכוי לניצחון של המדורגת נמוך יותר. אפילו יש בזה היגיון. אלא שבמקרה של הפייסרס, קשה לראות את החבורה הכל-כך סימפטית הזו של נייט מק'מילן עושה משהו מול הסלטיקס. ולא בגלל הקבוצה של בראד סטיבנס. אינדיאנה מזה תקופה ארוכה לא בכושר (מאזן 14-10 מאז האולסטאר ו4-10 בחודש מרץ) וסוד כוחם העונה היה בעיקר בניצחונות על נמושות של הליגה (מאזנם מול קבוצות הפליאוף 26-16). בקיצור, אני מצפה מהם לתת את כל מה שיש להם אבל לא מצא שזה יהיה הרבה.

אני יודע שיש כאלו שיחלקו על הבחירה אבל האמת שאין שום דבר מעניין במיוחד בבלייזרס על אף הסימפטיה וההערכה שאני רוחש להם. הם פה כל שנה, התקרה שלהם היא מקסימום סיבוב שני, כל מי שעיניו בראשו יודע אחרי הסדרה נגד הפליקאנס בשנה שעברה איך לעצור אותם וביננו, אוקלהומה התפללה לאלוהים שהיא תיפול בחלקה והוא נענה להם ברצון (קיבל בתמורה בחירת דראפט סיבוב שני מסם פרסטי). דמיאן לילארד נגד העולם זה קונספט חביב, רק חבל שהוא לא מספיק בשביל ליצור מתח.

אני לא יודע מה יותר קסם, זה שהקבוצה של סטיב קליפורד התחילה לשחק הגנה באזור פברואר או זה שהיא עשתה ריצה נהדרת, העפילה לפליאוף ומגיעה אליו בכושר מצוין, אבל בכל מקרה אורלנדו היא קבוצה סימפטית ואפילו קצת מרגשת (קצת מאוד) שאני אשמח שתצליח. אז למה בכל זאת היא לא מדורגת יותר גבוה? כי זה כנראה ייגמר בסיבוב אחד ויחסי הכוחות מול הראפטורס, חרף העובדה שטרנס רוס ממש היה שמח להראות לקבוצה הקודמת שלו מה היא הפסידה (ספוילר: כלום), הם מאוד לרעתה של הקבוצה מפלורידה.

אפשר העתק-הדבק מהפסקה הקודמת? ברוקלין עוד יותר מרגשת מאורלנדו והסיפור של הכיתה האלמונית שלה, הוא מהדברים האלה שמשננים אותם אחר-כך בשיעורי מורשת קרב בטירונות. אבל... פילדלפיה גדולה עליהם בכמה מידות, אחרי משחק וחצי כל יריבה שתעמוד מולם (ותהיה רק אחת כזו) תדע איך לעצור אותם (רמז: קשור בדיאנג'לו ראסל ונטייתו לראש בקיר) ובאופן כללי, סיפור אמיתי היה קורה איתם רק אם היו נתקלים בבוסטון... 

לכאורה, זו קבוצה הגנתית נהדרת עם כדורסל שמתאים בול לפליאוף. לכאורה, הם מגיעים עם שנתיים ניסיון (בשתיהן הן עברו סיבוב ראשון) ומוכנים ללכת עוד צעד אחד קדימה. לכאורה הם יכולים לייצר פה סיפור שאני אספר לילדים שלי כל לילה לפני השינה (בהנחה שמשהו יעניין אותם בחיים חוץ מכוח פי.ג'י) על הקבוצה שהדיחה את יוסטון וגולדן סטייט והפציעה בגמר המערב כנגד כל הסיכויים. הבעיה היא שכל-זה לא יקרה והם יסתפקו במקרה הטוב, בצרות בסיבוב הראשון ליוסטון.

קשה לשים קבוצה של גרג פופוביץ' בחלק הלא מעניין של הדירוג ולכן מפאת כבודי לאיש הזועף עם הזקן הלבן ומפאת העבודה שהביצים של שחקני דנבר רועדות בלילה מהפחד שהשועל הזקן הולך לשחק איתן סנוקר בסדרה ביניהן, אני אשים אותם כאן, אבל אם נהיה כנים – לספרס יש יותר מדי עקבי אכילס ומגרעות בשביל שניקח אותם ברצינות. הם אולי יגיעו לסיבוב שני, רק כדי לא להרוס את הסטטיסטיקה שאומרת שהם לא הודחו פעמיים ברציפות בסיבוב הראשון בעידן הנוכחי, אבל יותר מזה יהיה בגדר נס. והניסים נגמרו ביום שמאנו פרש.

קודם כל, נתחיל מזה שהרוקטס הם בהחלט בחלק המעניין של הדירוג. בטח אחרי הפליאוף שעבר והשאלה שכולנו שואלים את עצמנו – 'האם הם יכולים להגיע יותר רחוק מהעונה שעברה ולהחטיא יותר מ-27 שלשות ברצף'... אלא שכמו שסבתא שלי (לא זאת שמעריצה את הרב עובדיה) הייתה אומרת ''לרוב החיים נותנים לך הזדמנות אחת ואתה צריך לדעת לנצל אותה'. העונה, לעומת זאת, החיים (וגם, למען האמת, החטאה מהקו של הארדן) נתנו ליוסטון את יוטה הקשוחה בסיבוב הראשון ואת הווריירס בשני. האם תצא מזה הזדמנות שנייה? מסופקני. 

כאן זה כבר מתחיל להיות מסובך ורמת העניין גוררת גם הימורים מושכלים על כמה רחוק קבוצה זו או אחרת יכולות להגיע. וכבר מהמשפט הזה אתם יכולים להבין שאני לא צופה גדולות ונצורות לטורונטו. הקבוצה הקנדית של הליגה אמנם לא הפסידה כבר ארבע שנים בפליאוף לקבוצה שאינה כוללת את לברון ג'יימס והמלך כידוע יגיע לפליאוף השנה רק בסרט ההמשך של ספייס ג'אם, אבל משהו בקבוצה הזו לא משדר לי 'אנחנו הולכים לעשות את זה הפעם'. על-פניו ישנה סקרנות גדולה בשאלה – מה מסוגלת החבורה של ניק נרס לעשות בפוסט סיזון, אבל אם תשאלו אותי השינוי היחיד מאכזבות העבר היא שהשנה הם לא יפסידו ללברון בסוף...

למרות שדנבר לא תלך עד הסוף ואת זה אפשר להגיד מהתחלה למרות הדירוג הגבוה שלה במערב ובליגה בכלל, מה שמסקרן בעיקר בדנבר הוא שזו הקבוצה עם התווך הכי גדול בין הצלחה לכישרון שיש בפליאוף הנוכחי. בעוד שבשאר הקבוצות די ברור לאן הן מכוונות (הפתעות תמיד יכולות לקרות אבל אנחנו מסתמכים על מה שאנחנו יודעים כרגע), הפליאוף של הנאגטס יכול להסתיים בסיבוב הראשון מול הספרס המנוסים אבל יכול גם להימתח לעבר סוג של 'עמידה בציפיות' והגעה אל גמר המערב (שם היא תהיה טרף לגולדן סטייט או ליוסטון). אה כן, ויש להם גם את ניקולה יוקיץ', שחקן שיהיה מרתק לראות את הביצועים שלו בזמן החשוב של העונה. איזה דנבר נקבל? איזה יוקיץ' נראה? אני מחכה בקוצר רוח למשחק הראשון שלהם.

אל תתמהו ששלוש מארבע הקבוצות המסקרנות ביותר הן במזרח, בכל זאת הקונפרנס חווה שחרור מעול דיקטטורי כמותו לא ראינו מאז נפילת מסך הברזל בברית המועצות בראשית שנות ה-90'. ובהתחשב בכך, שאלת היורשת היא המעניינת מכל והיא מעניינת מאוד גם אצל הסלטיקס. אם היו שואלים אותי בתחילת העונה, כנראה שהייתי אומר שבוסטון היא הקבוצה המרתקת מכולן, אבל עונה שלמה עברה ובמקום סימני קריאה, קיבלנו מהסלטיקס אוסף של סימני שאלה ואפילו כמה סימני תמיהה (למה גורדון היוורד על הפרקט כל-כך הרבה זמן, למשל). תוסיפו לזה את הפציעה של מרקוס סמארט שתשבית אותו לחלק ארוך מהפליאוף והסיכוי שבוסטון היא-היא תהיה היורשת הולך וקטן. אז היא כאן, כי יש לה את קיירי אירווינג שכאילו נולד למאני טיים ויש לה סגל עשיר, ניסיון ומאמן שיודע איך לחסל יריבה בעזרת שירטוטים טקטיים על לוח, אבל האופטימיות של תחילת השנה התחלפה בעננה כבדה שמרחפת לפחות עד שהסלטיקס יוכיחו אחרת.

אחח, אם היה לי שקל על כל פעם בעשור האחרון שמישהו כתב שאוקלהומה היא ה'סוס השחור' של המערב. חוץ מאיזה עונתיים-שלוש, שהם ממש היו המועמדים (ואז או שווסטברוק נפצע או שדוראנט נפצע או שסן אנטוניו...), אז אולי הייתי גם מתפרנס מלכתוב טורים לפוסטאפ. אבל מה לעשות שהקלישאה הזו נכונה גם השנה והת'אנדר, שגם הרשימו ביכולת שלהם להתעלות ברגעים האחרונים של העונה ולסדר לעצמם הגרלה ידידותית להפליא, הם באמת הקבוצה שמסוגלת להגיע לגמר המערב ואף לעשות שם צרות לאקס שלהם שיעמוד שם מולם (אני מדבר אליך מר דוראנט, אבל גם הארדן הוא אקס למקרה הצורך). אז האם זאת השנה של הת'אנדר או שאנחנו צפויים לעוד פליאוף פלופ כהרגלם? אותי השאלה הזו די מסקרנת.

הנה עוד קבוצה שיכולה לעשות הכל (כמעט) החל מלהיות מודחת בסיבוב השני (בראשון הסיכויים מינימאליים לחלוטין) וכלה בלזכות באליפות ה-NBA. כן, עד כדי כך יש כישרון לקבוצה הזו. אם מסתכלים על נתונים גולמיים כמו איכות השחקנים בסגל אז פילדלפיה מועמדת חזקה לקחת את המזרח ולתת פייט גם לגולדן סטייט אם וכאשר. אם מסתכלים על זה שג'ואל אמביד קצת נרקיסיסט מדי, בן סימונס מדלג על אספקט חשוב במשחק, ג'ימי באטלר הוא לא הבן-אדם לסמוך עליו ברגעי אמת, טוביאס האריס עוד לא ממש השתלב וברט בראון בינתיים לא הוכיח את עצמו בפליאוף – אז פילדלפיה תהיה קבוצת סיבוב שני סבירה ותלך למקצה שיפורים בקיץ. כל האפשרויות בין שני התסריטים פתוחות ואם תוסיפו לכך קבוצה עם הייפ מסביבה בעיר שנושמת כדורסל, מורשת עשירה בליגה וסיפור אדיר שמחכה לסוף טוב על קבוצה שירדה הכי נמוך בשביל להגיע הכי גבוה ואשכרה בדרך לעשות את זה – תבינו למה זו הקבוצה הכי מסקרנת שיש לפליאוף הזה להציע לדעתי. כמעט. 

תנו כבוד לקבוצה מספר 1 בליגה בעונה הרגילה, שהתחזיות לגבי מימוש ההצלחה ב-82 המשחקים בזמן החשוב של העונה רבות מספור. הבאקס של העונה הם הכל – הם ברווזון מכוער שהפך לברבור לבן וצחור, הם שחקן יחיד במינו שסוף-סוף בקע מהביצה שלו, הם מאמן מוכשר בטירוף שרק חיכה שתהיה לו קבוצה שהולמת את כישוריו, הם סגל שחקנים עשיר ומחויב שנותן הכל למען המטרה, הם כדורסל מודרני, חכם ויעיל בשני צדי המגרש והם די מזכירים לי את גולדן סטייט בעונת האליפות הראשונה שלהם, אי-אז לפני שהם השתלטו על הליגה באופן רשמי. האם כל זה על-אמת? האם אנחנו רק חולמים חלום? המענה לשאלות האלו יהיה הדבר הכי מסקרן בשבילי לקום בלילה בגללו. לפחות עד השבוע הבא.