השבוע צפיתי בפעם הראשונה בבלט 'לה ביידר' בביצוע תיאטרון הבלט של בית האופרה מצ'ליאבינסק-  Chelyabinsk State Academic Opera & Ballet Theatre  ועם כוכבי בלט בולשוי יוליה סטפנובה ומיכאיל לובוחין. ציפיתי ...

השבוע צפיתי בפעם הראשונה בבלט 'לה ביידר' בביצוע תיאטרון הבלט של בית האופרה מצ'ליאבינסק-
 Chelyabinsk State Academic Opera & Ballet Theatre  ועם כוכבי בלט בולשוי יוליה סטפנובה ומיכאיל לובוחין. ציפיתי מאד להופעה. ידעתי שמדובר בהפקה מושקעת ורקדנים מצוינים וכיוון שמעולם לא צפיתי בבלט זה הייתי סקרנית במיוחד. לא התבדיתי, זו הייתה חוויה מהנה ומרשימה מאד. 

את הבלט יצר הכוריאוגרף פטיפה ב-1877 לכבודה של הרקדנית הנודעת יקטרינה ואזם. העלילה מספרת על רקדנית המקדש (ביידרה) בשם ניקייה ולוחם בשם סולור המתאהבים ונשבעים שבועת אמונים נצחית זה לזו. אלא שאהבתם אינה מתממשת. הכוהן הגדול אף הוא מאוהב בניקייה ואילו וראג'ה דוגמטה בחר בסולור לשאת לאישה את בתו גמזאטי. ניקייה מוזמנת לרקוד בטקס האירוסים של השניים, מבלי לדעת שהמדובר באהובה סולור. בטקס היא מקבלת סל פרחים מארוסתו של סולור. בסל נחש ארסי המכיש אותה והיא מתה. האלים מתערבים, ממוטטים את המקדש על סולור והוא מצטרף לניקייה בממלכת הצללים.
במהלך השנים נוצרו מספר גרסאות לבלט. הגרסאות הרבות של "לה ביידר" אשר מועלות היום מושפעות מן הגרסה שהעלה בלט קירוב בשנת 1941. בשנת 1980 העלתה הפרימה בלרינה נטליה מקרובה גרסה משלה לבלט, בתיאטרון הבלט האמריקאי, היתה זו הפעם הראשונה שהבלט הוצג במערב במלואו. מאז הוא מוצג בכל העולם בכל להקות המחול החשובות. 

כחובבת מופעי מחול, יש משהו מלא זוהר ויופי בבלט הקלאסי. יכולתם של הרקדנים לעופף כאילו כוח המשיכה התבטל, בקלילות וחינניות, הפנטה אותי. יחד עם התפאורה, התלבושות והמשחק, נדמה היה לי שנכנסתי אל עולם אגדתי, שונה כל כך מהיומיום. ללא מילים, הצליחו הרקדנים להביע מגוון רגשות ולהעביר את סיפור אהבתם הנצחית של רקדנית המקדש ניקייה והלוחם סולור. אהבתי את המוזיקה של לודוויק מינקוס. רומנטית, רגשנית, עדינה ולאחר מכן עוצמתית, מרעימה ומבשרת על העתיד לקרות. אני מתארת לעצמי כמה נהדר היה יכול להיות לו הייתה זו תזמורת חיה.
המערכה הראשונה צבעונית, רבגונית ומביאה אווירה אקזוטית ושונה. התלבושות מותאמות לאווירה וכך גם תנועות הרקדנים שהזכירו לי תנועות של רקדנים הודיים. במערכה הראשונה משולב גם סיפור העלילה ולכן יש גם יותר משחק ולא רק ריקוד. כל זאת בביצוע מרהיב, מוקפד ומשובב עין.
המערכה השנייה שונה לגמרי. היא מתרחשת בממלכת הצללים. הצבע מפנה את מקומו ללבן ושחור. הבלרינות הלבושות לבן כובשות את הבמה בתנועות אחידות וחוזרות על עצמן. זה מחזה מרהיב ומרשים ואז נכנסים לבמה הסולנים מיכאיל לובוחין ויוליה סטפנובה וכובשים את הלב בריקודם המשותף המדהים. הקהל לא הפסיק למחוא להם כפיים במשך דקות ארוכות. 

התיאטרון נוסד בשנת 1956. הגרעין המייסד של להקת הבלט הגיע מרקדנים שסיימו את לימודיהם בלנינגרד, סנט פטרבורג. וכך נוצרה הלקה שמהר מאד זכתה לשם ברחבי ברית המועצות, הלהקה רקדה את מיטב הבלטים הקלאסיים. כמו כן יצרו עבור הלהקה יוצרים רבים ויצירות מוסיקליות נכתבו במיוחד עבורן. את התיאטרון ניהל שנים רבו אחד המנצחים הבולטים בתקופתו מאסטרו זאק. רקדני הלהקה הופיעו ברחבי העולם והעלו יצירות קלאסיות רבות בהם לה ביידרה, ופקיטה מאת מינקוס ואזמרלדה מאת פוני ועוד. 


צילום כותרת- יח"צ