5 מאכלים בריאים שיכולים להרעיל אתכם

דגים הם מקור מצויין לחלבון וכן לשומנים בריאים כמו אומגה 3 ו-6 והם מהווים נדבך קבוע בהמלצות לתזונה בריאה ומאוזנת. עם זאת, גם הם מכילים חומרים רעילים, ובמיוחד כספית. כספית היא מתכת רעילה שבחשיפה ממושכת לריכוזים מצטברים עלולה לפגוע במערכת העצבים המרכזית. תכולת הכספית משתנה מדג לדג, והיא תלויה בעיקר בגודלו של הדג והמיקום שממנו הגיע. בשל הנזק הפוטנציאלי לעובר כתוצאה מחשיפה לכספית, ממליץ מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לנשים בהיריון להמנע מאכילת דגים גדולים (שתכולת הכספית בהם גבוהה יותר) כמו: כריש, דג חרב, מקרל גדול ועוד, ולהגביל צריכת דגים קטנים, כגון: טונה בהירה בשימורים, סלמון, קוד ועוד, לכמות של 225-340 גרם בשבוע.

ארסן (זרניך) הוא יסוד כימי רעיל ממשפחת המתכות למחצה, שנחשב לגורם מסרטן עבור בני אדם ונמצא ברשימת החומרים המסרטנים של ארגון הבריאות העולמי. ארסן מצוי במים, בקרקע ובאוויר והוא נספג גם במזון שלנו, בעיקר בזה שמקורו בגידולים חקלאיים. אחד המקורות הנפוצים ביותר לארסן הוא אורז, האופן שבו מגדלים את האורז וכן מבנה הצמח ומעטפת הגרגיר עצמו, מובילים לכך שהוא סופג לתוכו יותר ארסן ממזונות אחרים. אורז הוא גם אחד המזונות הכי נצרכים ברחבי העולם ובמדינות מסויימות הוא מהווה חלק ניכר מהתזונה. חשיפה ממושכת למינונים נמוכים של ארסן מגדילה את הסיכויים לחלות במספר סוגים של סרטן, בהם: סרטן הריאות, העור וסרטן בשלפוחית השתן, וגם למחלות לב. עם זאת, מומחים מעריכים כי כמות הארסן שאליה נחשפים מאכילת אורז בתדירות של 2-3 פעמים בשבוע אינה מסוכנת. בילדים ותינוקות שגופם קטן יותר ומערכות גופם רגישות יותר, מומלץ לנקוט משנה זהירות ולהגביל את צריכת האורז ומוצריו.

כולנו כבר מודעים היטב לנוכחותה של אנטיביוטיקה בעוף ובבשר שאנחנו קונים ואוכלים. לשימוש באנטיביוטיקה בתעשיות הבשר והעוף תפקיד כפול: ראשית, היא מונעת את הזיהומים החיידקיים הנפוצים במתקני הגידול הצפופים ובתנאים הסניטריים שבהם מגודלים בעלי החיים בתעשייה זו. ושנית, היא מזרזת את גדילתם של בעלי החיים ומקצרת את משך הזמן שלוקח להם להגיע לנפח הרצוי למגדלים לשם הפיכתם למוצרי מזון. הסכנה העיקרית הטמונה לבני אדם בשל נוכחותה של האנטיביוטיקה במזון, היא התרומה להתפתחותם של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. היות שהאנטיביוטיקה המצויה בבשר בכמויות לא מבוטלות (על פי הערכות כדי לייצר 1 ק"ג של עוף משתמשים בכ-148 מ"ג אנטיביוטיקה) והיא נצרכת על ידינו באופן לא מודע וללא פיקוח רפואי, היא עלולה להגדיל את עמידותם של חיידקים שמצויים בגופנו לתרופות המצויות כיום בשוק. בעיית החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה היא כיום אחת הסוגיות המדאיגות ביותר בתחום בריאות הציבור .

אגוזי ברזיל עשירים באשלגן, בברזל, באבץ ובוויטמין E. אך הם גם המקור התזונתי העשיר ביותר לסלניום - מינרל נוגד חמצון שיכול להגן על התאים בגופנו מפני נזקים. אכילת אגוז אחד ביום תספק לגוף כמעט פי שניים מההקצבה המומלצת למבוגרים, שעומדת על 55 מ"ג. אולם חשוב לדעת כי עודף של סלניום (מעל 400 מיקרוגרם) עלול לגרום להרעלה (סלנוזיס) ולמוות. בשל הסכנה, לא מומלץ לצרוך יותר משני אגוזי ברזיל ביום.

עץ השקד תורבת לפני אלפי שנים, אך בטבע גדלים גם שקדי בר שטעמם מר והם מכילים חומר הנקרא אמיגדאלין, אותו חומר מתפרק בגוף ויוצר חומצה ציאנית. חומצה זו היא רעל מסוכן (ציאניד) ולכן מומלץ להימנע מאכילת הרבה שקדים מרים בצורתם הגולמית, ללא עיבוד. השקדים המתורבתים מכילים כמות קטנה של אמיגדאלין ולכן יש להם טעם מתקתק ואין סכנה לצרוך מהם בכמות גדולה. עצי פרי נוספים ששייכים לאותה משפחה של השקד הם דובדבן ותפוח. ואמנם גם בפירות אלה טמונה סכנה דומה, אם כי פחות מוכרת. גלעין הדובדבן מכיל בתוכו ציאניד וכל סדק או בקע במעטפת הגלעין יכולה לשחרר את החומר הרעיל. לכן, שימו לב שכאשר אתם אוכלים דובדבנים אין למצוץ את הגלעין בפה או ללעוס אותו. גם הגרעינים הקטנים בליבת התפוח מכילים ציאניד, ולכן לא מומלץ לבלוע אותם, אם כי בשל גודלם המזערי, מומחים מעריכים כי גם תאכלו אותם כמות הציאניד המצויה בהם אינה מספיקה כדי ליצור הרעלה.