קונטרול איט: ראיון עם לירון שפר

טכנאי הסאונד שעומד מאחורי עשרות תקליטי זהב ומהמקימים של Jaffa Sound Arts, עונה לשם לירון שפר ואחראי על כך שרוב השירים שאתם שומעים ברדיו נשמעים כל כך טוב. על אף הנטייה הטבעית שלו לתחום, זה לא היה פשוט עבורו. במקום לעשות שיעורי בית העדיף תמיד להתאמן בסטודיו ומאז לא זז משם. כבר מכיתה ז׳ הוא מתעסק בחיווטי חשמל ורמקולים ומשתייך לתקופה שונה בה מוזיקאים נחשבו לאלילים ולא למקצוע ברירת מחדל (כמו שבטח אמא שלכם חושבת!). מה שיכונה על פי רוב "הלוח עם הלחצנים", מהווה עבור שפר בית שני והוא עושה בו אומנות לשמה. זו כמובן לא רק תוצאה של לחיצה על כמה כפתורים באולפן, אלא מורכב הרבה יותר. ושפר יפרק את זה עבורכם, לבד, בידיים, כמו פעם.

"אני בכלל לא רציתי אולפן", מספר שפר, "פילוני (דני קרק) רצה להתקדם אחרי שהיינו הרבה שנים בזזה. עזרתי לו לחפש מקום להקים בו אולפן וכשנכנסנו למה שלימים הפך לג׳אפה אמרתי לו - אני איתך, אני בפנים. זה מדהים מה הגעגוע לתנועה של מוזיקאים, לצוות, יכול לגרום לך לעשות".

"המפלצת", כפי שלירון מכנה את האולפן, גרמה לו לרעוד מפחד במשך שלושה חודשים. "היה לי קשה, אבל גייסתי את הכסף ואת הכוחות כדי לעשות את זה. החיים שלי השתנו לגמרי ובנינו את זה, מההתחלה ועד הסוף".

מהנוחות שצבר אחרי כמעט שני עשורים בזזה, שפר מצא עצמו בשגרה המתחלפת בג'אפה. "לא משנה מה קורה, אני לא מתחיל את היום לפני שאני מרגיש שהאולפן יכול להכיל אנשים. אני לא מפסיק לסדר עד שזה לא נראה כמו מלון חמישה כוכבים. חשוב לי שאנשים ימצאו באולפן שלנו בית, מקום משלהם שיש בו תו איכות מאוד גבוה. כל האולפנים הטובים בעולם הוקמו בהבנה שלתחושות יש חלק גדול במשחק. המטרה שלי היא שאנשים ישכחו ממה שקורה בחוץ, כמו טרמינל לנפש".

שפר מוצא בג'אפה את מה שהוא מנסה להעביר ללקוחותיו, בית שני בו הוא מוקף בחברים הכי טובים שלו שעושים את מה שהם מצטיינים בו. "כל הצוות עושה פה הכל בידיים. החל ממוזיקה ועד ללשפץ את המבנה, לנסר, להלחים, להוסיף ציוד, לשפר את הנראות, רק ככה אנחנו מכירים", מסביר שפר. "אנחנו מבינים שצריך להשקיע דם וזיעה בקירות האלו בשביל שדברים יהיו כמו שאנחנו רוצים אותם".

על אף הפרפקציוניזם הניכר של שפר, ברגע שהוא נכנס לחדר הוא יודע גם להינות מתהליך היצירה, שינויי הכיוון והלמידה ההדדית. "אני חושב שמוזיקה צריך לייצר בכיף, ברוגע. ככה זה היה פעם ומהמחשבה הזו כל המפלצת הזו קמה", הוא מתאר. "אני מכיר את רוב המוזיקאים שאני יוצר איתם כבר שנים, אבל בכל זאת בתחילת כל סשן אני בודק שאנחנו שומעים באותן האזניים, שאנחנו מסונכרנים. קודם אנחנו מכירים ביתרונות ובחסרונות של מה שיש לנו ביד ורק אז מחליטים מה לעשות עם זה. אחר כך זה משתנה עוד מאה פעמים עד התוצר הסופי, זאת סיטואציה שמתרחשת פה כל הזמן".

יותר מהנוחות של הלקוחות שלו, לשפר חשוב שתהיה באולפן אווירת קונטרול. "גדלתי בתקופה שכל מה שהיה קשור לסאונד היה קדוש. זה התקלקל בשנות האלפיים וזה מעציב אותי. הרבה חושבים שהם יכולים ללחוץ על כמה כפתורים ושהשיר יהיה פצצה. אני מאמין שצריך להחזיר את הכבוד למקצוע, את האולד סקול שנעלם. אין שום דבר רע בזה שיונתן (יעקובי, טכנאי בג׳אפה) יעיר לי משהו על המיקס וישנה אותו, או אם פילוני יתערב לי בעבודה אחרת ופתאום הבייס דראם יתחלף", מרחיב שפר. "יש פה שפיצים בכל התחומים, גם הלקוחות, כולם נוגעים לך בפרוייקט. יש המון דעות כל הזמן, ואנחנו נהנים מזה בטירוף. לא מקבלים את זה בשום מקום אחר. זו אווירה שנכחדה וצריך להוקיר".

"בכל יום אני עובר במסדרון ושומע ארבעה מיקסים שונים במקביל. אני יודע שהחדרים שלנו מוקדשים עכשיו ליצירה. אני יודע שעשינו טוב". למרות שהוא מודה שהמצב הנוכחי עולה על הציפיות, החלום של שפר לא מסתכם כאן. "אני רוצה להרחיב את הזרועות שלנו לכל מיני תחומים, להשקיע בתכנים משלנו, לפתח תוכנות, לבנות אולפנים נוספים, לתחזק אותם. כל אחד מאיתנו חולש על שטח אחר, וזה אפשרי. סך חלקיו של השלם שווים יותר ממנו, אבל אפשר להגיע למצב שהשלם מוכפל".

(אור ברנע, נעמה יאלר)