שפת סימנים

מה תעשו אם תקלעו לסיטואציה בה איש לא דובר את השפה שלכם? סביר להניח שלא יעבור זמן רב עד שתתחילו להשתמש בשפת הגוף כדי להסביר את עצמכם לסובבים. אינסטינקט טבעי שהמסקנה מאחוריו ברורה-לפעמים, קל יותר להבין את מה שרואים על פני מה ששומעים. זהו גם אחד המאפיינים הייחודים הנוגעים לשפה שלא קשורה לצלילים וקולות- שפת הסימנים.

על פי נתונים באתר "כל זכות", למעלה מ- 10% מהאוכלוסייה בארץ הינם חרשים וכבדי שמיעה. שפת הסימנים הנה אחת הדרכים לתקשורת בין בני הקהילה זו. ההבדלים בין המושגים כבד שמיעה או חרש אגב, טמונים במונחים רפואיים הקשורים לדרגות שונות של מוגבלות שמיעה המושפעות ממידת קליטת הדציבלים.

על מנת לצלול אל תוך העולם של דוברי שפת הסימנים, עלינו להבין כי בדומה לכל שפה דבורה- גם שפה מסומנת קשורה באופן הדוק לתרבות, ניואנסים ומיקום גיאוגרפי. ככזו, שפת סימנים ישראלית, המכונה בקצרה שס"י, קשורה לקהילה החרשת-מסמנת בארץ והיא נבדלת משפות סימנים אחרות ברחבי העולם בתחביר ובדקדוק שלה, בסלנג, ובמילים ייחודיות שקיימות אך ורק בה וקשורות באופן הדוק לתרבות הישראלית.

אם גם אתם נתקלתם בנושא הזה לאחרונה, באוניברסיטה, במקומות העבודה, או דרך מכרים שלומדים את השפה, אתם לא לבד.בשנה החולפת, מעיד יהונתן שיוביץ-מנהל פרויקטים במיזם "תעביר את זה הלאה" ואדם חרש , למדו 1000 אנשים קורסי שפת סימנים ברמות שונות ו-250 מהם אף המשיכו לקורסים מתקדמים יותר באוניברסיטאות.כמו כן, מעבר לקורסים הזמינים בשוק, ניתן ללמוד את השפה באמצעות מורים פרטיים או באופן עצמאי על ידי אפליקציות, אתרי אינטרנט ייעודיים וסרטונים ברשת- לגבי הלומדים את השפה בדרכים הללו, אין נתונים סטטיסטיים קיימים.

הנתונים אמנם עשויים להראות צנועים, אך ראוי לזכור שעד לאחרונה, עבור רובנו -אזכור על שפת הסימנים העלה אסוציאציות מידיות של מתורגמנים בעיגולים בתחתית מסך הטלויזיה. כיום קורסים וסדנאות ללמידת השפה הפכו פופולריים ומוכרים יותר בשיח הישראלי. מרכז "סימנים" או מיזם "תעביר את זה הלאה-בית נגישות ישראל" שהוזכר למעלה - ששם לעצמו למטרה לקדם ולהפיץ את השימוש בשפת הסימנים בארץ,מעבירים קורסים כאלו לאורך כל השנה .גורמים בהם אכן מעידים על מגמת עלייה בהתעניינות בשפה ובמספר הנרשמים לקורסים.

העלייה בעניין בשפה,על פי שיוביץ,קשורה במספר מגמות.הראשונה נוגעת בחקיקה בענייני נגישות. חוק שווין זכויות לאנשים עם מוגבלות שנחקק בשנת 1988 ומתייחס גם לקהילה החרשת. התיקונים לחוק גרמו לעלייה באחוז שילוב האנשים עם מוגבלויות שונות במקומות עבודה, בין היתר אנשים מהקהילה החרשת וכבדת השמיעה , מה שהגביר את הצורך בתקשורת עם העובד החרש . העלייה במודעות לוותה בחובת העברת הרצאות, הדרכות והתנסויות בשפת סימנים במקומות עבודה מסוימים.
את הלוגו הזה-

אתם וודאי מכירים . הוא מסמל את המוסדות הנגישים לקהילת כבדי השמיעה על פי חוק.
המגמה נוספת קשורה לייצוגים במדיה פופולרית- הופעתן של דמויות מסמנות בקולנוע ובטלוויזיה בתקופה האחרונה. דוגמה בולטת היא הסרט "צורת המים", פנטזיה רומנטית שזכתה לארבעה פרסים בטקס האוסקר האחרון. הדמות הראשית בסרט אמנם אינה חלק מהקהילה החרשת אלא אילמת הדוברת שפת הסימנים

גם בארץ נקבע השנה תקדים בתחום כאשר בקומדיית המצבים הסטירית "ויקי ואני" ששודרה בערוץ 10 הופיעה לראשונה שחקנית חרשת- מסמנת בפריים הטיים הישראלי בגילומה של נורית שלום.
וונדי, הדמות אותה מגלמת נורית, היא בין הדמויות הראשיות בסדרה. היא יועצת פוליטית דומיננטית המייעצת לויקי (בגילומה של מגי אזרזר),מורה מחליפה לשעבר שמנצחת בפריימריז של המפלגה שלה והופכת לשרת החינוך.וונדי היא מושא הערצתו של מבורך(אבי דנגור) ראש הלשכה ואחיה הבכור של ויקי, שלא בוחל באמצעים משונים כדי לחזר אחריה. הסצנה שבה מבורך מתחיל עם וונדי באמצעות שירת "התקווה" בשפת הסימנים ,לעיניהן הנדהמות של שתי חברותיה, הפכה לאחת הסצנות הויראליות ביותר בסדרה.

"אחרי הפריצה של הסדרה", נורית שלום מספרת , " היו חרשים שפנו אלי בהתרגשות וסיפרו שהם התחילו להאמין בעצמם וביכולות שלהם והחלו לחוש גאווה בזהות שלהם כחרשים ודוברי שפת סימנים. הרבה סיפרו על מוטיבציה שהתעוררה בהם בגלל וונדי כדמות". נראה כי המוטיבציה אותה מציינת נורית, התעוררה גם בקרב השומעים שנחשפו לשפת הסימנים דרך הסדרה והחליטו לעשות מעשה וללמוד אותה בעקבותיה.

גם טל מילר, תסריטאי הסדרה, מספר על תגובות מחבקות- הן מהקהילה החרשת והן מחוצה לה. הוא מעיד כי דמותה של וונדי נוצרה באופן בלתי מתוכנן בעת תהליך הכתיבה, אך הולידה תוצאות מבורכות ואף הובילה לשיתוף פעולה של קרן משפחת רודרמן וקרן גשר התמוכות בשילוב בעלי מוגבלויות בקולנוע ובטלוויזיה. בימים אלו עובד מילר על כתיבת העונה השנייה של הסדרה, וכמי שאינו מקושר לקהילה באופן אישי, הוא מתכנן לעבור קורס שפת סימנים על מנת להבין את העולם של וונדי לעומק ולכתוב עליה בצורה נאמנה יותר למציאות בעונות הבאות. העיסוק של הסדרה בנושאים פוליטיים הנו טבעי עבור מילר, כותב נאומים פוליטיים בעברו. למי ששואל את עצמו למה בעצם ללמוד את שפת הסימנים, יש לו תשובה מניחה את הדעת:"רק כשנפגשתי מקרוב עם קהילת החרשים למדתי עד כמה חמורה בעיית הנגישות בישראל. אדם חרש פוגש את זה כשהוא מנסה להתנתק מבזק, וכשגונבים לו את האשראי והבנק לא מסכים לתת לו שירות בסמס ובעוד אינספור מצבים שלנו נראים פשוטים ויומיומיים"

הייצוגים הגוברים במדיה אכן מביאים תלמידים חדשים לקורסים לשס"י, אך מסמנים טריים מספרים על סיבות מגוונות נוספות שהובילו כל אחד מהם ללמוד את השפה.
אמירה(21) סטודנטית באוניברסיטת תל אביב, עברה קורס ללמידת שפת הסימנים בשנה שעברה. אל הקורס היא הגיעה ממניעים אידיאולוגיים, מתוך אמונה כי עלינו להבין את כולם ולשבור את מחסומי השפה בינינו.
עד כמה תופעת למידת שפת הסימנים רווחת באמת? הקורס בו הששתפה אמירה התקיים אמנם בתל אביב, אך לצידה, היא מספרת, למדו תלמידים שהגיעו מבאר שבע או עפולה:" "מלא אנשים באים. גם מרחוק אם אין להם אפשרות ללמוד את זה במקום המגורים שלהם. אין מקום בקורסים.כשאני למדתי, התרחשו שני קורסים מלאים לגמרי במקביל. מאז שהתחלתי ללמוד, פגשתי המון אנשים שיודעים את השפה, המון מתנדבים.זה פותח עולמות חדשים".

אחד העולמות הנפתחים בפני לומדי השפה הוא העולם הקהילתי הנוצר סביב תחום העניין המשותף .לצרכי תרגול השפה נערכים מפגשים מאורגנים בברים בתדירות של אחת לחודש, בהם נפגשים שומעים וחרשים. בעקבות המפגשים האלו נרקמות חברויות וקשרים חזקים בתוך הקהילה ומתאפשרת חווית למידה מהנה שחוצה את גבולות הנלמד בקורסים, תוך כדי שיחה בזמן אמת. מעבר לכך, אווירת העזרה והדדיות הקהילתית מתבטאת בקבוצות וירטואליות או קבוצות מסרונים של קורסים, שנותרות פעילות גם זמן רב לאחר שהקורסים מסתיימים באופן רשמי. בקבוצות האלו שואלים שאלות, לומדים סימנים חדשים ומשתפים תוכן הקשור לשפה, כמו
.סרטוני פופולריים של שירים מוכרים המתורגמים לשס"י

לא קשה לנחש שהקושי בלמידת שפת הסימנים טמון במעבר שעל המסמן השומע לבצע בין תקשורת דבורה - ורבלית , ובין תקשורת מסומנת -ויזואלית ומרחבית. מדובר במעבר מחשבתי ולכן יש צורך בתרגול תדיר יחד עם מסמנים אחרים, מה שמהווה תנאי הכרחי לשליטה טובה בשפה.

הלומדים בקורסים מספרים על אווירה חוויתית וחברית המעשירה את תהליך הלמידה. הקורסים עצמם מועברים בידי מורים חרשים וכבדי שמיעה ששפת סימנים היא שפת אם עבורם.כך,מעידים הלומדים,הם נחשפים לתרבות העשירה שקשורה בשפה לצד למידה טכנית שלה.
במהלך הקורסים לומדים כיצד לחשוב על שפה ותקשורת דרך ראייה, אם תרצו- ללמוד כיצד "להקשיב" באמצעות העיניים. אם שבשפה דבורה לומדים את דרכי ההגייה באופן קולי, בקורסים ללמידת שפת הסימנים יש דגש על אינטונציה כפי שהיא באה לידי ביטוי בקצב הסימון ובאופן השימוש בהבעות הפנים.

גם מי שאינו מכיר את השפה לעומק, יכול להבין את משמעותם של חלק מהסימנים בצורה אינטואיטיבית. ליאורי,23, דיילת קרקע, החליטה ללמוד את השפה לאחר פגישה עם זוג נוסעים חרשים בשדה התעופה. באותה התקופה היא חיפשה תחום עניין חדש, והפגישה, לצד סרטוני תרגום שירים לשפת סימנים אליהם נחשפה בעבר, עוררה אצלה עניין בלמידת השפה. היא מסבירה זאת כך:" זו שפה שבנויה בצורה מאד יצירתית. לכל מילה יש סימן וכל סימן מתקשר לסימנים אחרים. מי שמתאהב בשס"י, מתאהב בהיגיון הזה. אם מדברים על פעולות, אז הסימנים מזכירים את הפעולות באיך שהם נראים. יש משהו שמחבר את כל השפה יחד, ואי אפשר למצוא את זה בשפות מדוברות".

עדו ,26, סטודנט , התעניין בשפת הסימנים וכתוצאה מכך החל לעבוד עם נוער כבד שמיעה. במסגרת העבודה,כמתבקש,הוא למד את השפה. במהלך הראיון הוא מסמן את השם שלו בשפת הסימנים. הוא מדגים תנועה שמזכירה פריטה על גיטרה: "מי שמכיר אותי בעבודה, מסמן את האות ע' בשפת הסימנים ועושה אתה את הפריטה הזאת, כי הם יודעים שאני מנגן, אז ככה מסמנים את השם שלי. בשפת הסימנים אין שמות קבועים, צריך ליצור לך סימן ייחודי . קודם כל מכירים אותך ואחר כך, עם הזמן, יוצרים את הסימן של השם שלך"

לספקנים בינינו שמעריכים שמדובר בטרנד שעתידו לחלוף, ראוי לציין כי המשותף לרבים מהמרואיינים שלמדו את השפה ,היא העובדה כי מה שהתחיל פעמים רבות בחיפוש אקראי אחר תחום עניין, הפך בחלק מהמקרים להתנדבות אקטיבית , שילוב של ידיעת השפה במקום העבודה וגם עליית החשיבות של נושא הנגישות בחיים הפרטיים . ואכן,למי ששפת הסימנים החלה לתפוס חלק משמעותי מחייו, יש השפעה על המעגל החברתי הקרוב אליו. דוברי שס"י רבים מעידים על תגובות חיוביות והבעת עניין שמיתרגמת לעיתים ללמידת השפה בקרב בני משפחה וחברים.

יש גם אלו שרואים בשפת הסימנים קריירה פוטנציאלית. כזה הוא אלן(21),רואה את התרגום כשאיפה לקריירה עתידית. כיום, הוא עובד במוזיאון הילדים בחולון, בתערוכה העוסקת בתקשורת המתקיימת באמצעות שפת גוף הנקראת "הזמנה לשקט", ומועברת על ידי מדריכים חרשים וכבדי שמיעה.

ענבל לוי(28) מתורגמנית במקצועה המתגוררת בתל אביב, מעריכה כי מספר המתורגמנים בארץ עולה על 250 אנשים, כאשר הם מתחלקים לעובדים במתורגמנות במשרה מלאה או חלקית. אל הבחירה במתורגמנות כאפיק קריירה, היא התגלגלה לגמרי במקרה:" אין לי קשר אישי לעולם הזה. לפני כמה שנים במקום העבודה בו עבדתי נתקלתי בבחור חרש. הוא היה עם מתורגמנית,הסתכלתי עליהם מהצד וזה תפס אותי וסקרן אותי.חזרתי הביתה ובדקתי בגוגל איפה אפשר ללמוד שפת סימנים ,וככה התחלתי, לגמרי נשאבתי לזה ברגע. מאז זה המקצוע שלי".
על העבודה היא מספרת באהבה ומעידה כי מדובר בקריירה מספקת מאד מבחינה רגשית. מעבר לאירועים המוניים כמו טקסים, כנסים, אירועים והופעות, עוסקת ענבל גם בתרגום בזמן אמת של שיעורים והרצאות לסטודנטים, מתורגמנות אינטימית יותר שקשורה לסידורים יום-יומיים, ואף נוכחות בפגישות פרטיות עם רופאים או במהלך טיפולים פסיכולוגיים, הצורך בנגישות הרי- קיים בכל מקום.
ניתן רק לשער כי בשל צורך שלא עתיד להסתיים לצד העלייה במודעות לנושא הנגישות , מספר המתורגמנים עתיד לגדול בשנים הקרובות.

יחד עם העלייה המבורכת במודעות לשס"י ולפופולריות הגוברת של הקורסים ללמידת השפה, עדיין קיימות תפיסות שגויות לגביה שהשתרשו במשך השנים