מעבר לכך שסדר פסח נשי הוא שונה מלכתחילה ברעיון שלו, יש את הווייב הזה שמורן מישל משדרת לנו. ה"יהיה כיף" הזה שהיא אומרת אני כבר רוצה להיות ולא לחזור משם.יהיה כיף זה אומר הכל כלול: ההרכב האנושי, התוכן, ה...

מעבר לכך שסדר פסח נשי הוא שונה מלכתחילה ברעיון שלו, יש את הווייב הזה שמורן מישל משדרת לנו. ה"יהיה כיף" הזה שהיא אומרת אני כבר רוצה להיות ולא לחזור משם.
יהיה כיף זה אומר הכל כלול: ההרכב האנושי, התוכן, העומק, הקלילות, הצחוק, ההתרגשות ובעיקר חוויה שהולכת איתי הרבה הרבה זמן ומתעוררת על רצף החיים מידי פעם.

קיבלתי אס.אם.אס ממורן: איריתוש כך היא מכנה אותי, גם פייארוז לפעמים ,גם די.סי לפי הנושא שהולך לעלות על הפרק.
איריתוש את באמת יכולה להביא הגברה לסדר שלנו?
אני: ברור מה הבעיה?
מורן: סגרנו תודה תבואי יותר מוקדם.
אני: כמה מיקרופונים? יש מחשב? יש ברקו?
מורן: יש הכל רק הגברה, שני מיקרופונים.
אני: אשמח לחניה למרות שיש לי עגלה של השוק...
זהו!
 ביום של ההפקה הזו שנקראת סדר נשים בסלונה אני לא עושה כלום, רק קצת מחשב חייבת לתעד מה אני לא עושה כל היום, ובעיקר מתרגשת למסיבה.
מאירה ורינה מקבלות הוראות הגעה פלוס התנצלות שיוצאת מוקדם, מקדם פקקים, אחריות וכאלה...
הגענו למשרדי סלונה המדליקים, איך שנכנסתי ירדו ממני 30 שנים בגיל,מאווירת הקוליות של
ה-OPEN SPACE.
יש כזה ריבוע מלא משרדים, ובצד של הריבוע עם הנוף לתל אביב יש מין סלון ענק שם התארחנו, לידו תאים כאלה כמו אוטובוס רחב מעורבב עם רכבת לילה לקהיר, ואני מתחילה להתרגש עם דפיקות לב בקצב של יותר מהרגיל.
ואני אירית דגמי רק תנו לי חוטי חשמל לחבר ולעזור בזה, בגדול אני הייתי ה"בן" של אבא שלי שבמציאות אנחנו שלוש בנות.
מתה על גאדג'טים, סקרנית על חיבורים ופתרון בעיות הגברות ושידור.
הבאתי אורז לבן שדויד שלי הכין, ידעתי שהוא לא הולך להתחרות בשום דבר אבל זה מה אנחנו אוכלים, ובאוכל אני לא משתדלת במיוחד, כי זה מבזבז לי ת'חיים.
קיבלו אותנו האהובות האחותות מורני ואפרת גת, חיבוקים גילויי אהבה, כולנו רגע בניידים, רגע בהפקה..
התחילו לזרום הבנות והבן כולן מילאו את הבופה שהתחיל לקבל צבעים וקישט את האורז הלבן של כוכב מיכאל.
הרבה חיבוקים וחיבורים מכל מיני הפקות שעזרו להכרויות בינינו ויציאה מהבלוגים
ואז החל הסדר הנשי שהפיקו עבור כולנו מורן מישל וסמדר דקל נעים.
אז מה היה לנו שם בסדר הזה?
ארבע כוסות : החירות,
הנדודים,
השיוויון,
האביב.
בין לבין הוקראו קטעים .

כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים.
מאת: אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה
גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה
אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

אילו היה לי בן הייתי מגידה לו ״בוא בן, שב פה ליד אחותך״ והייתי מגידה להם, לשניהם,
שיחזיקו ידיים ויסתכלו באומץ לאחור על התמונה המלאה, שלמרות שבספר הספרים מספרים לנו
את סיפורי הגבורה של הגברים בגבורות ישראל, הרי שבשוליהם, בעין רגישה, אפשר לראות את
דמויות הנשים, המנהיגות הנאלמות, שבלעדיהן זה לא היה אפשרי.
אילו היה לי בן הייתי אומרת לו ׳בוא רגע, בן, אני רוצה להראות לך משהו׳, והייתי מראה לו את
התמונה של סבתא אורה בקיבוץ, שאליו יצאה נערה מבית-טוב-תל-אביב וסבא אחריה, כדי ליישב
במו ידיה את הארץ, ולאחותו הייתי מראה את היומן שהשאירה לנו למזכרת ובו כתבה ״אישה
צריכה לעבוד״ והתכוונה - להיות אדונית לעצמה.
אילו היה לי בן הייתי מגידה לו שינסה לדמיין איך היו נראות החדשות אילו לפחות במחציתן היו
מדווחים על מנהיגות ולא רק על מנהיגים, ולבתי הייתי מגידה שתחפש תמיד את הכותרות שבהן
כבר היום מופיעות נשים מעוררות השראה ושתדאג שאחיה יקרא אותן.
אילו היה לי בן הייתי מגידה לו שהוא הרי יודע שאחותו שווה כמותו, ושהוא שווה כמוה, ושמותר
לשניהם להיות מה שליבם חפץ להיות. ולה הייתי מגידה שלעולם לא תסכים לקבל פחות מכך
ושגם לא תיתן פחות מזה לאחרת או אחר.
אילו היה לי בן הייתי מגידה לו ׳ בוא בן, שב רגע כאן, ליד אחותך, יש לי דבר חשוב להגיד לשניכם׳
והייתי מגידה להם שמה שעבר עבר, ושאת העבר אולי אי אפשר לשנות אבל אפשר לצמוח ממנו,
ושהעתיד בידיהם ושאת הסיפור שהם יגידו לבניהם ולבנותיהם הם כותבים במו מעשיהם היום.
אילו היה לי בן הייתי מגידה לו ולאחותו ששוויון איננו אגדה, ושכל המרבה להגות ולדבר
ולעשות בו הרי זה משובח.
אל תשאלו ׳מה נשתנה?׳, הייתי מגידה להם, אלא ׳איך נשנה?׳

יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם
איך שיופי יכול לרפא
נסער ומשולהב ומתיז ניצוצות
אך עוד רגע ייבול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת
קצר פה כ"כ האביב.
לפני הכל אני גננית. אמא שלי הייתה אומרת עלי שאני יכולה להצמיח עלים למקל של מטאטא.
זו לא חוכמה גדולה, כי גדלתי על קו המשווה, במקום בו הטבע ניצח תמיד ומקלות מטאטא פרחו מעצמם.
לפני הכל אני גננית. לפני הכל כולנו גנניות. אנחנו יודעות, מבפנים, להצמיח ולהפריח ולצבוע את עצמנו ואת אהובינו
בצבעים זוהרים. אנחנו רואות יופי ומבשלות טעם ומפיצות ניחוחות של זיעת עבודה ובושם אהבה.
אני מרימה כוס רביעית לחיי ההתחדשות.
ההתחדשות שצוהלת סביבנו בהליכות הבוקר או בטיולי השבת, אליהם אנחנו נסחבות עם ערימת ילדים וסנדוויצ'ים מעוכים.
זו שמביאה אותנו לבער חמץ, להחליף חורף / קיץ בארונות המבולגנים שלנו, זו שתופסת אותנו עם מברשת מסיידות איזה קיר.
אבל בעיקר לכבוד ההתחדשות הפנימית שלנו. זו שמנקה מאיתנו את משקעי החורף, זו שמסייעת לנו לצבוע את חיינו,
את חיי אהובינו והסובבים אותנו, בזהרורי אור וקשתות צבעוניות.
אני מרימה כוס רביעית ומאחלת לכל אחת מאיתנו שנתחדש מחוץ ומפנים, שנשכיל לפזר טוב בד' אמותינו וקצת מעבר להן.
שנזכור את שעשה לנו עמלק ונעשה טוב ממנו. שננהג בזהירות במכונית ובבריות. שנזכור איך הטבע תמיד מנצח ונדע,
ידיעה פנימית שאנחנו הטבע, שאנחנו היופי.
כי יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם -
איך שיופי יכול לרפא!