אי שם לפני שהבאנו את הקינוח הרביעית שלנו לעולם היה לנו בית קפה. זכינו להרבה פירגון ולהצלחה לא מבוטלת אבל סגרנו אותו כי הרגשנו שהוא סוגר עלינו. החלום להיות בעלים של בית קפה לימד אותנו שיותר משאנחנו אוהבים להגיש אוכל טעים וטרי או את האנשים שבאים לאכול ממטעמינו אנחנו פשוט אוהבים להיות יחד.
כל הרעיון התחיל כשהטבחית והודיעה לי שמחגיגות יום העצמאות נשאר אבטיח שעוד רגע יתחיל להחמיץ ושאלה אותי מה לעשות איתו. האינסטינקט הנכון שלה היה לזרוק אותו, אבל האינסטינקט שלי היה שאם גם ככה ילך לפח לפחות ננסה ליצור מזה משהו. ובמקום שבו ריבות הבית אכן נעשו במטבח הבית אין כמו ניסיון להכין ריבה מאבטיח, ניסיון שזכה לפרצופים ירוקים מהטבחים שבהמשך אותו יום בלעו את הכובע.
