לק אדום של גרושות

איזה לק תרצי לשים? אדום עניתי.
אהה קלאסי או אדום של גרושות? הסתכלתי עליה, לא מאמינה. חייכתי במבוכה ועניתי, "אני רוצה אדום של זונות".

את גרושה? את נראית גרושה, איפה את גרה? איך את מסתדרת? ואיפה הילדים? ולמה הילד אצל אבא שלו? והכלב, הכלב נשאר אצלך? מי תולה לך את הוילון? את לא צריכה כזה בית גדול, את לבד. ומה תעשי בסופ"ש אם תישארי לבד? את רוצה להתחתן? את רוצה לעבור לת"א? אישה גרושה היא אישה זולה ועוד ועוד מיני הברקות.

הייתי נשואה 23 שנה. התגרשתי מהרבה סיבות ובראש ובראשונה שרציתי יותר. רציתי ללכת לישון מאושרת ולקום מאושרת יותר. רציתי מישהו שיוכל להכיל אותי, את הרצונות שלי ונצמח ביחד.
כל עוד הייתי בסטטוס נ+3 הסתכלו עליי בהערצה. איזו אמא לתפארת, כמה הילדים שלה מוצלחים, הבית נקי, היא מבשלת, אופה. והלק? הלק היה אדום. אדום של גרושות, אדום של זונות בלי אמירה. בלי כוונה.

כשהפכתי לג+3 החברים שהיו קודם, נעלמו. היא כבר לא כזאת אמא מוצלחת, היא כבר לא כזאת וואו. היא כבר לא כזה מודל לחיקוי, היא ביץ', היא חושבת את עצמה, היא כל סטיגמה שמדביקים למישהי שבחרה אחרת. היא בעצם....כל מה שהן היו רוצות ואין להן אומץ.
פה הלק האדום התחיל לקבל משמעות.

לכל אותן נשים, שמחשיבות אישה גרושה לסוג ב', לכל אותן נשים שאין להן אומץ כי הן נשארות גם כשלא טוב להן, לכל אותן נשים ששופטות, מבקרות, מדביקות סטיגמות ומעליזות, לכן אני אומרת, 
שזה שבחרתי אחרת (ועוד רבות כמותי) לא עושה אותי שווה פחות. לא הופך אותי למחלה מדבקת ולא מראה על אישה חלשה. לא מראה על אופי, לא מראה על "קלת השגה" נהפוך הוא!!!
ההתמודדות היומיומית היא מלחמת הישרדות על הקיום, על המשפחה ובעיקר על עצמי - לא אוותר על עצמי לעולם!