חוק שלוש הדקות

אולי החוק הידוע ביותר, שנמצא בתוקף עד היום, הקובע כי אורך השירים בתחרות צריך להיות עד שלוש דקות. החוק חוקק ב-1958 כדי למנוע מצב בו התחרות מסתיימת עם הזריחה. השיר האיטלקי באירוויזיון השני בהיסטוריה, למשל, ארך יותר מחמש דקות, מה שזיכה אותו בתואר מפוקפק שנשמר עד היום - שיר האירוויזיון הארוך בהיסטוריה. רוב המדינות מחילות את החוק גם על הקדמים שלהן, אבל איטליה ואלבניה, למשל, מאפשרות חריגה בקדם, ומאוחר יותר השיר נערך מחדש לפי חוקי התחרות.

האירוויזיון ידוע כמופע ראווה של תרבויות ושפות, בין השאר גם בזכות החוק הזה: על פי חוק שנכנס לתוקף לראשונה בשנת 1966 ושוב ב-1977, לאחר הפסקה של מספר שנים, חייב כל נציג או נציגת מדינה לשיר בשפתם הרשמית. הדעה הרווחת היא שהחוק הזה בין השאר סייע לאירלנד ובריטניה, ששרו באנגלית המוכרת לכל אוזן, להשיג יתרון יחסי על המתחרות ולהגיע להצלחות כבירות בשנות התשעים.

ויש גם נקודה ישראלית - החוק בוטל סופית ב-1999, וכך אירוע האירוויזיון שנערך בירושלים באותה שנה היה למעשה הפעם הראשונה בעידן החדש של התחרות שכל מדינה יכלה לשיר בשפה שהיא חפצה בה. מעניין לדעת שבאותה שנה גם יצאה לגמלאות התזמורת החיה שליוותה את התחרות מראשיתה. לא רק מכיוון שהבמה בבנייני האומה הייתה קטנה מדי עבור תזמורת מלאה, אלא גם בשל השינויים בהפקות השירים שהפכו ליותר דיגיטליות (מי אמר לופר ולא קיבל?).

עוד בכאן אירוויזיון :
דוז או בוז? בואו לשחק במשחק שממציא מחדש את האירוויזיון
שומרת אחותי: הצמדים משפחתיים שכיכבו על במת האירוויזיון
אז למה לי פוליטיקה: על הפרישות הסוערות מהתחרות

הקלישאה אומרת שילדים תמיד יגנבו את ההצגה. אז כדי שזה לא יקרה, וילדים לא ינוצלו לצרכי בידור, על המופיעים באירוויזיון להיות בני 16 ומעלה. החוק חוקק ב-1990 לאחר שבשנות השמונים מדינות רבות שלחו ילדים לייצג אותן. הדוגמאות רבות אבל הבולטת שבהן היא סנדרה קים שזכתה באירוויזיון 1986 כשהייתה בת 13 בלבד. גם אנחנו ''עשינו מהאירוויזיון גנון'' כששלחנו את גילי בן ה-12 יחד עם גלית לאירוויזיון 1989. אבל משנת 2003 לילדים יש אירוויזיון משלהם – אירוויזיון ג'וניור שמהווה כיום את תחרות הבת הגדולה ביותר של המותג אירוויזיון. בג'וניור מופיעים ילדים בגילאי 9 עד 14, וממש לא מזמן ייצג אותנו נועם דדון בתחרות לשנת 2018 שנערכה במינסק.

תסכימו איתנו שזה אולי הדבר הכי מובן מאליו. אחרי הכל, זה די ברור שמדינה לא אמורה להצביע לעצמה, ובכל זאת – חוק כזה קיים. לא פעם מדינות מעניקות בקטע הומוריסטי וקצת מטרחן את הנקודות למדינתן (אנחנו מסתכלים עלייך רוסיה), אבל האם מדינות מצביעות לעצמן? אולי לא במופגן, אבל בשנת 2011 היו מי שטענו שהניצחון של אזרבייג'אן הגיע בין השאר בזכות מספרים עצומים של כרטיסי SIM שחולקו חינם ברחבי אירופה ע"י חברת הסלולר הגדולה במדינה, בתנאי שהמשתמשים יצביעו למדינת האם. הסיפור של "קניית" הניצחון מאולם לא אושר או הוכחש, ובסופו של דבר התחרות התארחה ברוב פאר והדר בבאקו בשנה לאחר מכן.

אירוויזיון 1991 היה האירוע היחיד עד כה שהמנצח בו נקבע לאחר שובר שיוויון. בתום מותחן הצבעה שכלל שלוש מדינות – ישראל, שוודיה וצרפת, שתי האחרונות סיימו במקום הראשון עם אותו מספר נקודות. המפקח מטעם ה-EBU, פרנק נף המיתולוגי, הפעיל את החוק שאומר שבמקרה כזה בודקים מי קיבל מספר רב יותר של "דוז פואה" - 12 נקודות, ובמקרה הצורך גם מי קיבל מספר רב יותר של עשר נקודות וכן הלאה. באותה שנה שוודיה וצרפת קיבלו את אותו מספר של דוז-פואה, אך הנציגה השוודית קרולה קיבלה מספר רב יותר של עשר נקודות לעומת אמינה מצרפת – וכך שוודיה הוכרזה כזוכה הגדולה.

הצורך בקיומו של שובר שיוויון צץ לאחר שבתחרות של 1969 הגיעו למקום הראשון לא פחות מארבע מדינות, ובהיעדר מדיניות לפתור את התסבוכת, כל הארבע הוכרזו כמנצחות.

האירוויזיון משתדל להיות חף מפוליטיקה וסכסוכים, והשידורים החיים, שהם ספינת הדגל של המפעל, צריכים להיות סטריליים ככל האפשר. עם זאת, הדבר כמעט בלתי נמנע כאשר הייצוג בתחרות הוא תחת שם ודגל מדינה - הגאווה הלאומית מונחת על הכף, ויש 200 מיליון איש שצופים. ההנחייה במקרה זה ברורה - אסור להכניס שלטים בעלי תוכן מחאתי, וה-EBU אף גיבש מדיניות של אי-הכנסת דגלים שנויים המחלוקת לאולם.

עם אלו דגלים מותר להיכנס? דגלים של מדינות המוכרות על ידי האו"ם, דגלי קבוצות אתניות בעלות קשר ישיר למתמודדים, דגל האיחוד האירופי ודגלי גאווה. ב-2016 יצאה רשימת דגלים אסורה שכללה את דגל פלסטין, דגלי חבלי ארץ אירופים במחלוקת, דגלים המזוהים עם הסכסוך והלחימה בין אוקראינה ורוסיה, ואפילו את דגל דאע"ש.

אגב, ב-2016, להפתעת יון אולה סאנד ופרנסי איגוד השידור האירופי, הנפת דגל בעייתי התבצעה לא על ידי צופים בקהל, אלא על ידי לא פחות מאשר אחת הזמרות המשתתפות. בתקציר השירים לאחר הופעות חצי הגמר הראשון בשטוקהולם, איווטה מוקוצ'יאן מארמניה הניפה מול מיליוני צופים את דגל נגורנו-קאראבאך, חבל ארץ שהוא לב הסכסוך בין ארמניה ואזרבייג'אן. ה-EBU הוציאו הודעת גינוי, המשלחת והזמרת מארמניה ננזפו, וקיבלו איום בסנקציות במידה והדבר יחזור על עצמו בגמר. הדבר לא חזר על עצמו, ואיווטה הביאה את מדינתה למקום השביעי והמכובד בגמר.