גודלו של הקיווי כגודל תרנגול הבית וצבעו חום. הוא בעל ראש וצוואר קטנים ומקור דק וארוך במיוחד. הקיווי הוא העוף היחידי שנחיריו נמצאים בקצה המקור כשמסביבו שערות ארוכות. נוצותיו הרכות של הקיווי דומות יותר לפרווה של מכרסמיםמאשר לנוצותיהם של העופות. הקיווי הוא בעל רגליים וטפרים חזקים המאפשרים לו יכולת תקיפה ויכולת התגוננות מפני אויבים. בניגוד לשאר העופות הקיווי ניחן בחוש ריח מפותח במיוחד וגם בחוש שמיעה מפותח.
הקיווי הוא עוף מונוגמי (מזדווג עם בן־זוג יחיד) שפעיל בעיקר בשעות הלילה. הוא נחשב לבעל־חיים ביישן וקנאי לטריטוריה שלו. הוא מתגורר בתוך שוחות אותן הוא חופר בקרקע וניזון מחרקים ותולעים.
הקיווי מטיל את הביצה הגדולה ביותר ביחס לגודל גופו מבין כל העופות. תקופת התפתחות הביצה בגוף נקבת הקיווי נמשכת חודש ימים, במהלך תקופה זו אין הנקבה יכולה לאכול מכיוון שהביצה תופסת בהדרגה את רוב חלל גופה, ולכן היא אוגרת שומן במהלך החודשים שקודמים לשלב ההפריה. במהלך תקופת התפתחות הביצה הנקבה מכניסה את בטנה למים על מנת להקל על כובד המשקל שנלווה לה. משקלה של הביצה כחצי קילוגרם ולאחר הטלתה הזכר ממלא תפקיד משמעותי בתהליך הדגירה שנמשך כ־12 שבועות. האפרוח זהה בצורתו לבוגר ולאחר בקיעתו נוטשים הוריו את הקן.
הקיווי נחשב לציפור הלאומית של ניו זילנד, הוא אחד מסמליה המוכרים ביותר ומופיע על הדולר הניו זילנדי. תושביה של ניו זילנד נקראים לעיתים קיווים (kiwis), כינוי שהודבק להם על ידי החיילים האוסטרלים במלחמת העולם הראשונה. פריהקיווי וכן משחת הנעליים המפורסמת נקראים על שם עוף זה.
כמו עופות רבים בניו זילנד, נמצא הקיווי בסכנת הכחדה. בעבר חל פיחות במספרם כתוצאה מכריתת יערות על ידי האדם, אך כיום האיום העיקרי על חיי הקיווי הוא מינים פולשים של יונקים טורפים.
