ספסל נתינה

מי שהבחין בספסלי הארץ מתמלאים לאחרונה בשלטים וארגזים ירוקים, מלאים חפצים – אלה הם "ספסלי הנתינה". מדובר במיזם קהילתי שהחל בדצמבר האחרון ביוזמת סיניה זילברמן. "הרגשתי שהרבה אנשים רוצים למסור המון ציוד, אך הצורה שבה זה נעשה היא שאנשים שמים מחוץ לבית פריטים בצורה מאוד לא אסתטית ובסוף הם נזרקים לפח. החלטתי שאם אנשים רוצים לתת אז אני רוצה למצוא לזה פתרון". במשך כחצי שנה התחקתה זילברמן אחר התופעה ובדקה אלטרנטיבות: "ראיתי שלא קיים דבר כזה. הסתכלתי על 'ביגודית' למשל וניסיתי להבין מה קורה אם באמת רוצים לתת. מדובר על מפריטים מסוג מסוים – בגדים. הרעיון שלי סובב סביב ערכי הקהילה והקיימות ולכן זה לא אותו הדבר".

ב-15 בדצמבר יזמה את 'ספסל נתינה' והקימה את הנקודה הראשונה ברחוב הדסה בתל אביב. זילברמן מגיעה מתחום הפסיכולוגיה והעיצוב וחיה באירופה במשך 13 שנים, במדינות בהן קיימות היא חלק בלתי נפרד מהתרבות. "הקונספט של 'ספסל נתינה' הוא קיימות בתוך הקהילה ובחרנו בספסל כיוון שזהו פתרון ישים ודי פשוט, מרכזי בתוך הקהילה, ויש תנועה שמתנהלת סביבו", מסבירה זילברמן. "אנחנו מספקים ערכה שמכילה שילוט וארגז ומשם היזמים בכל נקודה אחראים על הספסל". ואיך זה נעשה? מי שרוצה להקים פינה שכזו פונה ליוזמים דרך עמוד הפייסבוק שלהם ולאחר מכן יחד בוחרים ביחד עם זילברמן את נקודת המיקום המתאימה ביותר בתוך הקהילה. תפקיד היזם, מעבר להקמה, הוא להביא את פרטי התרומה הראשונים לארגז, לפרסם את היוזמה בתוך הקהילה ובעיקר לשמור על נראות הספסל באופן קבוע.

בתוך הארגז ניתן לשים כל פריט במצב טוב שאיננו בשימוש – ביגוד והנעלה, ספרים וצעצועים, מוצרי חשמל ועוד. אסתטיקה היא מילת המפתח כאן. זילברמן מאמינה כי כאשר ספסל הנתינה נראה נעים ונגיש, כך אנשים ירצו גם לתת וגם לקבל. "הספסל מדגיש לא רק את הנתינה, אלא את היכולת שלנו לקבל – לקחת מתוכו מה שמתאים לנו ולשים דברים שאנחנו כבר לא צריכים וככה אנחנו בעצם נוכל להמשיך את הפריטים האלה הלאה".

האם כל אחד יכול לקחת פריטים מספסלי הנתינה?
"מבחינתי כל מי שלוקח זה בסדר, מפני שזה אומר שהוא זקוק לזה וזאת הכוונה שלנו", מסבירה זילברמן, "אתמול למשל ראיתי באחד הספסלים  שקית חמודה בתוך הארגז, פתחתי אותה וראיתי בגדים לילדים מגיל 3-6 חודשים. היו שם 35 פריטים. אני מעריכה שהם בטח עולים כ-70 שקלים. תחשבו כמה כסף בן אדם שלקח אותם חסך! עכשיו יש לו מלחתה לשנה לילדים. הנתינה פה היא כל כך יפה שבעצם אנחנו חוסכים כסף, וגם דואגים לכך שהעולם לא ייצר פסולת. שני הערכים ביחד נותנים מענה לקהל מאוד רחב של אנשים".

נכון להיום ישנם 45 ספסלי נתינה בארץ, מתוכם כ-30 בתל אביב והשאר מפוזרים מחיפה ועד אשדוד בתוך שכונות, בית ספר, בחברת "טבע" ואפילו בקיבוץ. אחד הספסלים נמצא בספריה למדעי החברה, לניהול ולחינוך באוניברסיטת תל אביב. שלומית פרי, מנהלת הספריה, מספרת: "ראיתי את פעילות 'ספסל נתינה' דרך הרשתות החברתיות והרעיון מצא חן בעיניי. קנינו ספסל, קיבלנו את כל הציוד ונרשמה התלהבות רבה. הגדרנו מישהו שאחראי על נראות הספסל ואנחנו כל הזמן מתדלקים ומוסיפים דברים נוספים. למשל, לקראת פורים שמנו תחפושות שנלקחו".

מי תורם את החפצים?
"אני רואה שגם סטודנטים לפעמים מביאים דברים, אבל בעיקר אנחנו מטעינים את הספסל בחפצים שנשכחו בספריה מעל לשנה וגם בדברים שהעובדים מביאים מהבתים. בעיניי יש פה אמירה מאוד ברורה – ספסל נתינה נמצא על רצף של עשייה חברתית, שלא לשם יצירת רווחים אבל שגם אותנו צובעת כספריה באיזושהי אג'נדה חברתית".