אקס־מן (2000) – כך הכול התחיל

נכתב על־ידי: Dabbur

מה קורה כאשר חבורת גיבורי־על לא כל־כך יציבה מחליטה לשתף פעולה ולהילחם בנבל מרושע? גם אני שאלתי את עצמי בדיוק את אותה השאלה לפני שצפיתי בסרט. הסרט מוגבל לצפייה מגיל 13 ואורכו כ־104 דקות. האם חברת "פוקס המאה ה־20" הצליחה לעמוד בציפיות הרבות שהיו לאנשים באותה התקופה מהסרט, שזכה לתקציב גבוה במיוחד, ועם כל האמצעים האפשריים בתקופה הזאת? ובכן, תקציב גדול של 75 מיליון דולר, סיפור טוב וצוות שחקנים מצוין הכולל את יו ג'קמן, פטריק סטיוארט ואיאן מקאלן אמורים להספיק לחלוטין כדי להשאיר אתכם מרותקים למסך. כבר בשבוע הראשון להקרנת הסרט בקולנוע בארצות־הברית הוא הצליח לגרוף כ־54 מיליון דולר, ובכל העולם הסרט הצליח לגרוף מעל 296 מיליון דולר – סכומי עתק ביחס לתקציב של הסרט.

הסרט אקס־מן של שנת 2000 קורה בעולם שבו גזע המוטנטים וגזע בני האדם לא מסתדרים אחד עם השני ואף מפחדים זה מזה. בעולם זה ישנו בית־ספר הלוקח מוטנטים צעירים ועוזר להם לשלוט בכוחות שלהם. מנהל בית־הספר המסתורי מכונה פרופסור X. אחת הדילמות המרכזיות בהן מתחבטים בני האדם בסרט היא האם יש לתת למוטנטים להסתובב חופשי בעולמנו על־אף שקיים סיכוי שהם מסוכנים. הסרט מתמקד ברוג, מוטנטית מיוחדת בעלת יכולת לשאוב לאנשים את כוח החיים בנגיעה בהם. במשך כל הסרט הנבל המרושע ששמו מגניטו מנסה לשים את ידו על רוג ולנצל אותה על־מנת להוציא לאור את התוכנית המרושעת שלו לפגיעה והכחדה קיומית של גזע בני האדם. ידיעת דבר זה גורמת לאקס־מן, הלוא היא חבורת גיבורי־העל המוכרת גם כיום, להגן על רוג ולשמור עליה מפני מגניטו. בסרט נאלצת חבורת גיבורי־העל להתמודד עם קשיים רבים ושאלות רבות, כגון: האם מגניטו צודק ברצונו להחיל את תוכניתו הזדונית? האם כדאי להצטרף אל מגניטו ולפגוע בבני האדם? מי יתקוף קודם – אנחנו או הם? 

הסרט עצמו קיבל ציון של 7.4 (ב־IMDb), ציון בינוני ביחס לסרטים שיצאו באותה תקופה, כגון מלחמת הכוכבים. כמו כן, הסרט קיבל ציון של 81% מהמבקרים ב־Rotten Tomatos. לפי דעתי, הסרט הצליח לקבל ציונים כאלה טובים בגלל הליהוק המצוין והתסריט המעולה. בנוסף, רואים שכל שחקן התחבר לדמותו וגילם אותה באופן מעורר הערצה, מה שגרם לכל העלילה להיראות הרבה יותר מותחת ומציאותית. במאי הסרט, בריאן סינגר, אמר לאחר הקרנת הסרט: "ליהקנו את יו ג'קמן לתפקיד של וולברין כבר לאחר האודישן הראשון", מה שמעיד שהבמאי ממש התרשם מהמשחק של יו ג'קמן וראה בו את המתאים ביותר לגילום הדמות כבר מן ההתחלה – דבר שהיה בולט מאוד בקרב צופים רבים ונלהבים.

לא אשקר, באתי לצפות בסרט עם לא מעט חששות. אומנם הוא נחשב לאבן־דרך חשובה בעולם של גיבורי־העל גם בימינו, אך חששתי שייראה מיושן ולא איכותי כיוון שיצא לפני כעשרים שנים. מייד כשהתחלתי לצפות בסרט התבדו כל החששות שלי; מה שגרם לי להבין זאת הם השחקנים, התסריט והדיאלוגים המרתקים בין הדמויות, בעזרתם ממש הצלחתי להישאב לסיפור העלילה עם ציפייה רבה לראות מה יקרה בהמשך. הבמאי, בריאן סינגר, והתסריטאי, טום דסנטו, עשו עבודה מצוינת שתיזכר גם בעוד הרבה שנים כמהפכנית וחדישה. מה שלא אהבתי בסרט שגרם למעט בלבול הוא השלב בו הציגו לנו הרבה דמויות שלא הוזכרו לפני־כן – הבמאי כנראה הסתמך על כך שהצופים קראו לפחות קומיקס אחד של האקס־מן בחייהם או שצפו בסרטים "אקס־מן: ההתחלה" ו"אקס־מן: וולברין", אך הוא טעה. אני ממליץ בחום לכולם לצפות בסרט המרתק והמהנה הזה ולראות כיצד התפתח תחום גיבורי־העל בעולם הקולנוע מאז ועד היום.