מפעלי הספורט שהיו ואינם עוד

אה, הימים הטובים בהם בגביע האלופות שיחקו קבוצות שבאמת היו אלופות, ולזוכות בגביעים הלאומיים היתה תחרות משלהן במקום הליגה האירופית הגנרית. זה היה המפעל שבו זוכה אחר זוכה הגיעה כעבור שנה לגמר רק כדי להפסיד, שבו עמר נעים קבר את דייויד סימן בערך מהמרחק בין סראגוסה ללונדון, שבו אלכס פרגוסון ואברדין הדהימו את ריאל מדריד בגמר, שבו אלי אוחנה בישל שער ניצחון למכלן. ב-1999, שער של פאבל נדבד העניק ללאציו את הגביע בגמר מול מאיורקה, והוריד את הווילון על ארבעה עשורים של היסטוריה.

כולם ידעו פעם מהו גביע קוראץ' – מפעל הכדורסל השלישי בחשיבותו באירופה. אבל כמה ידעו מי היה קוראץ'? על שם ראדיבוי קוראץ', כדורסלן יוגוסלבי שנהרג בתאונת דרכים ב-1969, נקרא המפעל שבו דראז'ן פטרוביץ' – כדורסלן יוגוסלבי אחר שייהרג בתאונת דרכים – המטיר ביד אליהו 59 נקודות על הפועל תל אביב בחצי הגמר ב-1988, לפני שהוא וציבונה זאגרב הפסידו בגמר לריאל מדריד. זה היה המפעל בו אליצור נתניה, בהדרכת צביקה שרף, ניצחה במדריד באותה עונה. זה היה המפעל שהתחיל ב-1971 עם זכייתה של לוקומוטיב זאגרב, והסתיים ב-2002 כשגביע קוראץ' בידי נאנסי. מנזקי מהפכת ההשתלטות של יול"ב והיורוליג.

אם קוראץ' היה גרסת הכדורסל לגביע אופ"א, אז ספורטה היה הגרסה לגביע אירופה למחזיקות גביע. זה למעשה גם היה שמו עד שנקרא על שם ריימונדו ספורטה הספרדי, ראש מחלקת הכדורסל בריאל מדריד ובכיר בפיב"א. ההופעה הראשונה של מכבי תל אביב בגמר אירופי היה בשנתו הראשונה של גביע המחזיקות, כשנכנעה בבית ובחוץ לאיגניס וארזה. 35 שנים מאוחר יותר הגיע המפעל לסיומו עם זוכה אחרת מאיטליה, סיינה. הפועל אילת תמיד תוכל להזכיר את המפגש עם דינו ראדג'ה.

האם יש מישהו שמצפה לאליפות העולם למועדונים בכדורגל? סביר להניח שלא. אם כבר יש בה משהו מעניין זהו הגמר – שלרוב מפגיש את אלופות אירופה ודרום אמריקה. פעם לא היה צריך לחכות כמה ימים ולצלוח שלבים מוקדמים כדי להגיע למשחק הזה. הגביע הביניבשתי, שהוקם ב-1960, התיימר להכתיר את אלופת העולם במפגש בין אלופות שתי היבשות – בתחילה בשיטת בית וחוץ ומ-1980 במשחק אחד, ביפן. עליונות אירופית, אם מישהו תוהה, לא התגלתה בו: הדרום אמריקאיות זכו ב-22 מ-43 גביעים, לרבות ב-2-3 של סאו פאולו על מילאן ב-1993 (בסרטון). ב-1999 קיימה פיפ"א את אליפות העולם הראשונה למועדונים, במקביל לגביע הביניבשתי. כשקיימה ב-2005 את האליפות השנייה, שהפכה לקבועה, הפך הגביע הביניבשתי להיסטוריה.

פעם לא היה צריך לחכות להגרלה מעניינת בגביע דייויס כדי לראות פה שחקנים כמו ג'ימי קונורס, יאניק נואה, ארון קריסטין, איליה נסטאסה ובראד גילברט. בין 1978 ל-1996 אירח מרכז הטניס ברמת השרון טורניר ATP אמיתי, בהשתתפות השחקנים הבכירים של ישראל כמובן – עמוס מנסדורף גם זכה בו והגיע לשלושה גמרים נוספים – אבל גם כמה שמות בולטים מחו"ל. באמצע שנות התשעים נמכרה התחרות בגלל שיקולים כלכליים ועברה לטשקנט, בטרם בוטלה. אז אם הטניס לא חוזר לישראל, קבלו טעימה מקונורס במקום אחר.

כשלארי בירד, מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון, צ'רלס בארקלי, טים דאנקן ופטריק יואינג מגיעים לאירופה, למי אכפת שלא דובר בתחרות רשמית. בין 1987 ל-1999 – בתחילה מדי שנה ובהמשך מדי שנתיים – הפגיש טורניר מקדונלדס בין מיטב הקבוצות שהיה לכדורסל האירופי להציע לבין מיטב הקבוצות שהיה לכדורסל בכלל להציע, אלו מה-NBA. תשע מהדורות הטורניר – שכללו גם הופעה של מכבי תל אביב – הסתיימו למרבה ההפתעה בתשע זכיות של הקבוצות האמריקאיות, גם אם ב-1991 הלייקרס גירדו בקושי ניצחון בגמר מול חובנטוד בדאלונה. לג'ורדן לא היו קשיים כאלה ב-1997 נגד אולימפיאקוס.

הרבה מירוצי פורמולה 1 באו והלכו. אפילו היה אחד שהתקיים במגרש חנייה של מלון בלאס וגאס. אלא שלמסלול באימולה, שלראשונה אירח גראנד פרי ב-1981, יש סמליות מיוחדת: הוא זירתו של סוף השבוע השחור ב-1994 שגבה את חייו של איירטון סנה (בסרטון), גבה את חייו של רולנד רצנברגר, ושלח את רובנס באריקלו לבית חולים עם פציעה קשה. המסלול, שבכלל ממוקם באיטליה, עבר שינויים כדי להפוך אותו לבטיחותי יותר, אבל נעלם מלוח המירוצים ב-2006 ולא חזר. מיכאל שומאכר, שניצח בו שבע פעמים, כנראה לנצח יישאר השיאן.

אליצור רמלה זכתה ב-2011 ביורוקאפ, אבל לרמלה קדמה רמת השרון וליורוקאפ קדם גביע רונקטי – מפעל כדורסל הנשים האירופי השני בחשיבותו שנקרא על שמה של ליליאנה רונקטי, כוכבת נבחרת איטליה שמתה מסרטן שנה אחרי פרישתה. ב-1999 הגיעה רמת השרון עד לגמר, ניצחה את גראן קנאריה בבית בשבע הפרש במשחק הראשון, אבל הפסידה בעשר בגומלין. ב-2001 נעצרה בחצי הגמר. מאז הכל השתנה – גם המפעלים האירופיים, וגם ההגמוניה בכדורסל הנשים הישראלי.

אם במשחקי אסיה מופיעים אסיאתיים ובמשחקי חבר העמים ספורטאים ממדינות חבר העמים, האם במשחקי הרצון הטוב היו אמורים להשתתף רק בעלי, ובכן, רצון טוב? ייתכן שכן, אם שואלים את טד טרנר, מייסד התחרות שהתקיימה לראשונה ב-1986 בתגובה להחרמות ההדדיות של המשחקים האולימפיים ב-1980 וב-1984 על ידי הגוש המערבי והמזרחי, בהתאמה. משחקי הרצון הטוב כללו ספורטאים משני הצדדים ונערכו אחת לארבע שנים. גם הם כללו מגוון ענפי ספורט – מכדורגל וכדורסל ועד טרמפולינה ויאכטות. שש המהדורות שהתקיימו - חמישה משחקי קיץ, ופעם אחת משחקי חורף - נערכו בארה"ב, ברוסיה ובאוסטרליה. ב-2005, לנוכח הרייטינג הנמוך, לחברת "טיים וורנר" אזל הרצון הטוב.

הרבה מירוצי אופניים נעלמו לאורך ההיסטוריה. גם השנים האחרונות גררו ביטולים, לנוכח המשבר הכלכלי שעלה לענף בספונסרים. ועם זאת, למעט מירוצים יש רשימת זוכים שמורכבת משמות כמו פאוסטו קופי, ז'אק אנקטיל (בתמונה), ריימון פולידור, פליצ'ה גימונדי, אדי מרקס, ברנאר הינו, שון קלי, ואפילו אחד, יוהאן ברונל. גראנד פרי דה ניישנס, שהתקיים בצרפת, נחשב לאליפות העולם הבלתי רשמית במירוץ נגד השעון מאז ייסודו ב-1932. עד שבאליפות העולם עצמה פשוט הוסיפו מירוץ נגד השעון משלהם ב-1994. עשור מאוחר יותר, מיכאל ריש היה לזוכה האחרון בגראנד פרי דה ניישנס.