ספיידרמן: רחוק מהבית – גם גיבורי על צריכים חופש

אומנם לשם הסרט הקודם ביקום הקולנועי, "הנוקמים", התווסף הצירוף "סוף המשחק", אך זה ממש לא הסוף. "ספיידרמן: רחוק מהבית" הוא הסרט ה־23 ביקום הקולנועי של מארוול וממשיך תקופה קצרה אחרי הסרט הקודם בסדרה, "הנוקמים: סוף המשחק". אזהרת ספוילרים בסיקור למי שעדיין לא ראה "הנוקמים: סוף המשחק" מכיוון שאין לי דרך לדבר על הסרט הזה מבלי לדבר על הסרט הקודם, ראו הוזהרתם!

לאחר אירועי "הנוקמים: סוף המשחק", כל העולם עדיין קצת מבולבל שחצי מהיקום שנספה במהלך אירועי מלחמת האינסוף חזר לחיים, והחצי השני התפתח והמשיך לגדול. כל העולם מודה לאיירון מן על הקרבתו הגדולה ותוהים מי יהיה האיירון מן הבא שיחליף אותו. פיטר פארקר, הלוא הוא ספיידרמן, עדיין מבולבל וסעור רגשית מהמוות של המנטור שלו, טוני סטארק. כל העולם מצפה מספיידרמן להפוך להיות האיירון מן הבא – גיבור העל הגדול של העולם, ופיטר רק רוצה להישאר הספיידרמן השכונתי החביב. ניק פיורי, שמגולם בצורה נהדרת על־ידי סמואל ל' ג'קסון, מצפה מספיידרמן להיות הגיבור שכולם מצפים שהוא יהיה כחלק מקבוצת הנוקמים ולתפקד בתור גיבור על במשרה מלאה, אבל ספיידרמן? רוצה רק לצאת לחופשה, הרחק מכל האקשן ומהבלאגן ולנסות לפתח קשר רומנטי עם חברתו לכיתה, MJ. במהלך החופשה יצורים מסתוריים מאיימים על שלומו של העולם, ספיידרמן נאלץ להחליט האם הוא מעדיף לבלות בחופשה עם מושאת אהבתו וחבריו לכיתה, או לדאוג לשלומם ולהציל אותם מאבדון.

בסרט מוצגת דמות חדשה שלא הופיעה בסרטי ספיידרמן עד כה – מיסטירו, או בשמו; קוונטין בק, ששם לעצמו מטרה לנצח את יצורי היסודות ששמים לעצמם מטרה להרוס את העולם. חלקכם בוודאי מכירים את הדמות מדפי הקומיקס או מסדרות האנימציה למיניהן, אך הדמות עברה שינוי קל מדפי הקומיקס כדי שתתאים יותר ליקום הקולנועי. ואת מיסטיריו מגלם לא אחר מאשר ג'ייק ג'ילנהול, שחקן מעולה ובהחלט ניתן להבחין בכך במהלך הצפייה. הכימיה שלו עם כל הקאסט ובעיקר עם טום הולנד עושה את הסרט למהנה לצפייה.

דבר שחשוב לציין והוא כנראה יהיה גורם ההנאה העיקרי שלכם מהסרט – מיסטירו. אומנם הוא מגולם בצורה נהדרת על־ידי ג'ייק ג'ילנהול, אך הייצוג שלו בסרט ואיך שהוא מוצג יכול לגרום לכמה אנשים, בעיקר הקוראים הנאמנים של הקומיקס, פחות להתחבר לסרט. אם לא תאהבו את איך שמיסטירו מוצג בסרט, נראה שגם את הסרט עצמו לא תאהבו. אך עדיין, למרות שגם לי יש בעיות עם הדמות, היו לי שעתיים של כיף והנאה בקולנוע עם רגעים שהצמידו אותי לכיסא מרוב מתח. ראוי גם לשבח את טום הולנד שעם כל האהבה שלי אל טובי מגוויר, גם טום מביא לנו ספיידרמן פשוט נהדר שמגולם בצורה נהדרת ומעניינת בתור פיטר ובתור ספיידרמן בו זמנית. קטעי האקשן בסרט מעולים, יש הרבה יותר מבסרט הקודם של ספיידרמן; "השיבה הביתה" והם גדולים יותר ועמוסים יותר.

ובהשוואה ל"הנוקמים: סוף המשחק" שהיה קודר ומדכא, "ספיידרמן: רחוק מהבית" הוא סרט קליל בהרבה, מצחיק ומהנה – קצת הפוגה מהסוף הטראגי של סוף המשחק, וסולל את הדרך לסרטי המשך עתידיים וגורם לנו לשאול את השאלה: "לאן מארוול תיקח את זה מפה"?
אך לא הכל ורוד, לדעתי האישית. כמו שציינתי קודם, ההנאה שלכם מהסרט תלויה בעיקר בבין אם אהבתם את הייצוג של מיסטיריו או לא, ואני חייב לציין שבתור קורא קומיקס ומעריץ של ספיידרמן והעולם שלו, קצת התאכזבתי מאיך שהוא יצא ביקום הקולנועי. לא אפרט כי אני לא רוצה להרוס לכם, אבל גם מעבר, אני מרגיש שמתרכזים בסרט טיפה יותר מדי ב"איירון מן הבא" במקום לתת לספיידרמן לקום ולזרוח בתור גיבור על בפני עצמו. ואני מרגיש שהרבע הראשון של הסרט איטי מדי ולא זורם כמו שאר הסרט.

לסיכום, "ספיידרמן: רחוק מהבית" הוא סרט קליל בהרבה מקודמו וסיום מעולה לשלב השלישי של מארוול. האקשן מצוין, הבדיחות מצחיקות והקאסט מעולה. למרות שהרבעון הראשון של הסרט צולע במקצת, שאר הסרט מחפה עליו והופך אותו לשווה ומהנה לצפייה. אם אהבתם את טום הולנד בתור ספיידרמן, מצפה לכם סרט שתיהנו ממנו מאוד, ואולי אפילו סרט הספיידרמן האהוב עליכם אם תאהבו את הייצוג של מיסטירו. וכמובן, כמו בכל סרט של מארוול, לא עוזבים לפני שנגמרות הכתוביות. בסרט הזה יש את הסצנה בין הסצנות הכי טובות ביקום של מארוול אחרי הכתוביות שגורמת לנו לתהות לאן ייקחו את הדמות של ספיידרמן מכאן ואת עתיד הדמות.