פוקימון: הבלש פיקאצ'ו – אולי די כבר?

מה לא נכתב או נאמר כבר על פוקימונים? הם חמודים, הם חברים, הם משעשעים, הם ממכרים ו... "חייבים לתפוס את כולם". האומנם? עבורי הם פשוט מציקים! "הבלש פיקאצ'ו" גרם לי ללא מעט אי־נוחות במשך הסרט. עלילה ילדותית עד כדי כאב, ומה נסגר עם הקונספט של העברת אנימות ללייב־אקשן? די! נמאס. הסרט עתיר בעיות בכתיבה – לא מפתיע בהתחשב בכותבים הדי אלמוניים שלו – ונראה שהדבר היחידי שבאמת טוב בו הוא הנוסטלגיה. אפילו ראיין ריינולדס לא מצליח לעזור ולהציל את הסרט מכישלון מוחץ. הסרט יצא לאקרנים ב־09/05/19 והוא מבוסס על המשחק "פיקאצ'ו הבלש" שיצא אי־שם ב־2016 לקונסולת המשחקים הניידת Nintendo 3DS.

עלילת הסרט נפתחת בתאונה מסתורית, כאשר רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור אליה. הפוקימון האגדי מיוטו בורח מהתא המהונדס שלו ורודף אחרי רכב שנמלט מהמעבדה שבה הוא הוחזק. מיוטו משגר מתקפה והרכב עף מהגשר אותו הוא חוצה. כל נוסעי הרכב נהרגים במקום ואנחנו קופצים לסצנה הבאה. טים גודמן, בחור צעיר שבדיוק מלאו לו 21 שנים, מקבל את ההודעה שאביו נהרג בתאונה יחד עם השותף שלו. טים אינו אוהב פוקימונים כי הוא מאשים אותם בעובדה שאביו בחר להתמקד בהם במקום בו. טים נוסע אל ריים־סיטי, מקום מושבו האחרון של אביו, כדי לסגור את ענייניו שם. בריים־סיטי, בשונה משאר העולם, הפוקימונים חיים לצידם של בני האדם באווירה עירונית די משעממת. בזמן שטים בוחן את דירת אביו הוא מוצא שם פיקאצ'ו מדבר שרק הוא עצמו יכול להבין, כאשר כל השאר רואים ושומעים פוקימון רגיל. טים מבין כי פיקאצ'ו הוא השותף של אביו ש"נהרג" יחד איתו בתאונה ומשתכנע כי אם פיקאצ'ו שרד, כנראה גם אביו שרד. פיקאצ'ו וטים מחליטים לחבור יחדיו כדי לחפש את אביו הנעדר של טים, ואליהם חוברת עיתונאית מתחילה, אך די שאפתנית, בשם לוסי. השלושה פותחים במסע שחושף לא מעט שקרים ומזימות בדרך אל האמת תוך צליחת לא מעט משברים בדרך. איך זה נגמר? צפו וגלו בעצמכם.

כמו שכבר אמרתי, לא מעט בעיות יש בסרט: העלילה ילדותית, הפוקימונים נראים די רע (מניח שזה עניין של טעם), התסריט צפוי עד כאב, הליהוק נוראי ונדמה כי נקודת האור היחידה בסרט היא הצילום. בסדר, לא מעט טכנולוגיה מעורבת כאן, ועדיין, הצילום היה מרהיב! הסאונדטרק היה... פוקימון. ההומור היה סביר ואפילו ראיין ריינולדס, שלא מפסיק להרוג מצחוק ב"דדפול" (שמתם לב למשחק המילים?), לא מצליח להציל את המצב. כן, ראיין אמור להיות ליהוק בטוח. אמור. איך נגיד את זה בעדינות? סרט רע. בבואי לקולנוע חשבתי לעצמי "היי, אני אוהב פוקימונים, אני אפילו משחק במשחקים וראיתי את כל הסרטים והסדרות. מה כבר יכול להיות רע?" במילה אחת – הכול. נשבע שהדבר שהכי עניין אותי במהלך הסרט היה "מעניין אם אצליח לא לגמור את הפופקורן לאורך כל הסרט". לא הצלחתי. אז כן, היו גם דברים טובים בסרט, ואהבתי מאוד את הקריצה לסרט הראשון מ־1998 שבו מיוטו נוצר ויצר לעצמו צבא במטרה להשמיד את האנושות. ובכן, לא מעט מזה מופיע גם כאן. לא בדיוק "העתק־הדבק", אבל גם לא כל־כך רחוק מזה.

לסיכום, אם אתם מעריצים מושבעים של המותג, יש מצב שתיהנו מהסרט. אם אתם סתם מחפשים סרט לכל המשפחה עם מסרים לא עמוקים במיוחד וקלילות דעת, יש מצב שתיהנו. אם אתם כמוני – חובבים תוכן עמוק ובעל משמעות, דרמה, כאבי לב, עלילות מורכבות, דמויות מרתקות ואפילו הומור שיהיה קצת יותר מסביר – הסרט הזה כנראה לא בשבילכם. ובואו נודה על האמת, מתי לאחרונה סרט שעבר מאנימה ללייב־אקשן באמת הצליח? ובואו לא נדבר על סרטי הקומיקס בבקשה, הם כבר מזמן הוכיחו אחרת. אומנם הסרט כרגע נהנה מפופולריות בדמות ציון של 6.9 ב־IMDb (כמובן, ציון הזוי ביחס לדעתי על הסרט), אך עם הזמן אין לי ספק שהוא ילך וירד. עם הכנסות שהן קצת יותר מפי שניים מההשקעה, אני לא חושב שמישהו ירוץ ויכריז על סרט המשך או איזושהי אדפטציה נוספת. אבל היי, מי אני שאחליט ואקבע מה כן ומה לא טוב עבור הוליווד? צפייה מהנה!