אמהות רעות – כשמפסיקים להיות אימא, מתחיל הבלגן!

בסיקור הזה ארצה לדבר על שני הסרטים תחת הכותר "אמהות רעות". מדובר בסרטי קומדיה. הראשון יצא ב־2016 והשני יצא בשנת2017 תחת הכותרת 'אמהות רעות – לשרוד את החג'. בסרט הראשון מכבבות מילה קוניס, קתרין האן, קריסטן בל, וכריסטינה אפלגייט בתפקיד גוונדלין המרושעת. אל סרט ההמשך הצטרפו סוזן סרנדון, כריסטין ברנסקי ושריל היינס בתפקיד האמהות של קרלה, איימי וקיקי, בהתאמה.

איימי (קוניס) היא אישה ממוצעת הנשואה פלוס שני ילדים וכלב. היא מתמרנת בין העבודה הגרועה שלה שבו הבוס שלה צעיר ממנה בכמה וכמה שנים ולא מבין אותה לבין עבודות הבית, איסוף הילדים, פגישות, ומה לא. יום אחד איימי תופסת את בעלה ב"אקט" עם אישה אחרת, וזורקת אותו מהבית. מהנקודה הזו היא שואלת את עצמה בשביל מה היא משקיעה בדיוק? בשביל להיות אם השנה? ממילא היא לא מספיקה לעשות הכול, לא שכן לדאוג לעצמה. אז כשהיא פוגשת את קיקי (בל) וקרלה (האן), השלושה מתיידדות במהרה הודות לגישה המתירנית של קרלה ולגישה המאופקת והמוזרה של קיקי. לכל אחת מהן יש דעה שונה על גברים, סקס, ילדים ובכלל. איימי מחליטה להפסיק לרדוף אחרי תואר "אם השנה" ולשם השינוי – לדאוג לעצמה. גוונדלין (אפלגייט) היא מנהיגת ועדת ההורים של בית־הספר והיא אוהבת לשלוט בכל האמהות. לגוונדלין זה לא מתאים כשאיימי מתחילה להתמרד כנגדה. כאשר איימי מגלה שגוונדלין גרמה לבתה לעוף מקבוצת הכדורגל של בית־הספר, היא מחליטה להתמרד ולרוץ לראשות ועד ההורים. איימי וגוונדלין מנהלות קרב מכוער זו מול זו כשהאחת מטיפה ומאיימת והשנייה משתמשת בחופש הביטוי ונותנת לאמהות מקום להשתחרר. בסופו של דבר הגישה של איימי גורמת לשינויים חיוביים לכל הדמויות הפועלות בסרט כולל גוונדלין עצמה שמודה שהגישה של איימי להשתחרר ולהפסיק להיות לחוצה על דאגות החיים היא גישה טובה.

בסרט ההמשך שיצא במיוחד לחג המולד, "אמהות רעות 2: לשרוד את החג", כולן מתכוננות לחג המולד אלא שלתוכניות שהאמהות תכננו יש שינויים משלהן; אמה השיכורה והמוזרה של קרלה (סרנדון) מגיעה כדי להפריע לשגרת חג המולד; אמה המוזרה של קיקי (היינס) דומה מדי לבת שלה וזה מלחיץ אותה וגורם לקונפליקטים בין האם והבת, ואילו אמה הקשוחה והמלחיצה של איימי (ברנסקי) היא קרה, חסרת רגשות, ולא אוהבת להראות אהבה לבת שלה. במהלך חג המולד כולן מנסות להתחבר לאמהות שלהן, ואפילו גוונדלין חוזרת. מה שמיוחד בסרטים אלו, לדעתי; היא העובדה שלא מדובר בסתם קומדיה של בדיחות למבוגרים, הסרטים האלו עוסקים ביחסים של אם ובת, וביחסים של חברות שמתמודדות עם להיות אימא. בין אם זו קרלה המתירנית שאוהבת גברים ויש לה ילד יחיד, בין אם זו קיקי המאותגרת קלות והמוזרה לעיתים, בין אם זו גוונדלין שרק רוצה תשומת לב ולהיות שולטת אבל בסופו של דבר מבינה שזו גישה פסולה, ובין אם זו איימי – לכל אימא יש את דרך הגידול שלה. בסיום "אמהות רעות" אפשר לראות בקרדיטים של הסרט ראיונות של השחקניות עם האימהות האמתיות שלהן וזה מוסיף עומק מסוים. למרות ש"אמהות רעות 2: לשרוד את החג" מיועד בעיקר כסרט חג מולד לכל דבר, בסופו של דבר הוא מדבר על יחסי אם־בת. על ההבדלים בין הדורות, על איך אפשר להתגבר על המכשולים בדרך, ועל איך בסופו של דבר כולנו דומים – ושונים זה מזה. וזה כל היופי של הסרטים האלה. מעבר לבדיחות למבוגרים כמובן. 

החיסרון הגדול בסרטים האלה, לטעמי, יהיה כנראה העובדה שהסרטים בוימו על ידי גברים. קחו לדוגמה סרט שכולו צוות שחקנים נשי (ועם שני גברים או שלושה בתפקידים זניחים). הסרט עלול להיות בעייתי מאוד מבחינת מסרים פמיניסטיים, לא להעביר את המסרים כמו שצריך ויכול להיות שסצנות של דיונים על חזיות שבוימו ע"י גברים מפספסות את המסר הפמיניסטי שרצו להעביר.

הישר מהאולפנים של "STXfilms", ג'ון לוקאס וסקוט מור ביימו וכתבו את התסריט של שני הסרטים. לפי 'Rotten Tomatoes', כ־155 ביקורות נכתבו על הסרט הראשון, והוא זכה ל־58% מסך כל הביקורות של המבקרים בעוד הקהל יותר אהב את זה ונתן 63% לסרט הזה. הסרט השני, "אמהות רעות: לשרוד את החג" היה פחות מוצלח ־ 28% מהביקורות של המבקרים שהם כ־111 מהביקורות חיבבו את הסרט לעומת 45% מהקהל – פחות מצליח מהסרט הראשון. תקציב הסרט הראשון עמד על 20 מיליון דולר, ובסופו של דבר הרוויח כ־23 מיליון דולר. הסרט השני הרוויח כ־130 מיליון דולר. מבחינת ביקורות, הסרטים קיבלו ביקורות מעורבות – היו כאלה שאהבו והיו שלא אהבו כי חשבו שההומור בסרטים נמוך מדי. ראוי לציין שבשנת 2016, בסינמהקון, ארה"ב, כל צוות השחקנים הנשי זכה בפרס על הסרט – מילה קוניס, קת'רין האן, קריסטין בל, כריסטינה אפלגייט ואנני מומולו.