למה זאק אפרון מלך?

קל מאוד להצליח ככוכב סרטי נוער ולהישאר באותו מקום (היי טל מוסרי), קל גם לככב בקומדיות מצליחות ולרכב על הגל עד לפנסיה, אבל אפרון - שהתחיל במיוזיקלס לזאטוטים והמשיך בקומדיות פרועות - מחפש ומחדש את עצמו כשהתחנה הבאה שלו היא סרט דרמה על רוצח ההמונים צ'ארלס מנסון. אבולוציה ושמה אפרון

הוא שרירי, הוא נמוך, הוא יפה ועל הכל הוא צוחק באופן קבוע בסרטיו. כיף לראות שחקן שרוכב על בדיחות שמוציאות אותו טיפש כמו שרוך, או חלול כמו גליל נייר טואלט בעיקר כי הוא מגיש את הבדיחות כמו הקומיקאי הכי מבריק שיש. השיא יגיע ב"משמר המפרץ" בדמות סצינה משותפת עם ג'ונסון כשהוא לובש שמלה מגוחכת.

לא צריך להרחיב בדיבור על שחקן שמעורר צווחות של בנות טיפש עשרה בכל מקום אליו הוא מגיע, ומושא האהבה של הקהילה הגאה באשר היא שם. האיש מושלם, כולל קוביות ופרצוף מסותת אבל הוא מאזן את זה עם קרבות רחוב עם הומלסים (סיפור אמיתי), ולסת מרוסקת מתאונת אופנוע.

כל מי שהתגבר על מכשול המבוכה ובאמת צפה באחד מסרטיו, הבין מיד שמדובר בשחקן פשוט טוב. אבל האיש, שב"היי סקול מיוזיקל" הציבו לו כפיל קול, הוא גם זמר מוכשר (וזוכה פרסים), רקדן לא רע בכלל ועל הדרך גם מוסכניק לעת מצוא שאוהב לשחזר מכוניות הרוסות. רנסאנס של איש אחד

אז לצחוק על עצמך זה תמיד כיף, בוודאי כשזה מגיע עם שמלות, חולצות טופ או סתם עירום מביך, אבל צריך גם לדעת את אמנות ההצחקה - ואם לשפוט על פי ההצלחה המסחרית של הקומדיות שלו - חמישה סרטים שהרוויחו 100 מיליון דולר או יותר - אז הקהל אכן אוהב לצחוק מאפרון. הטוטאליות שלו כשחקן היא מה שמאפשר לו את ההחלקה לתוך כל קומדיה, מגוחכת ככל שתהיה, ולצאת ממנה עם כל הכבוד.

כשהתראיין לאלן דג'נרס סיפר על העבודה עם רובט דה נירו ב"סבא בהפרעה" ואמר ש"הוא הגדול מכולם, ולמען האמת לי אין אף סרט שהוא ראה. אז ההבדל בינינו הוא די ברור". אפשר להוסיף לזה את הפירגונים לטום קרוז (שלימד אותו לרכוב על אופנוע), ואת העובדה שהוא עדיין מתייחס לעצמו כשחקן מתחיל בכל ראיון (למרות הון של 18 מיליון דולר בבנק) כדי לקבל תמונה שלמה של כוכב צנוע.

30 סרטים לשחקן בן 29 שפרץ רק לפני פחות מעשור, זה הישג כביר שמעיד על הרעב שלו ליצור ולהצליח. גם את המשבר הגדול שלו, התמכרות לאלכוהול ומשככי כאבים, הוא כבר עבר בגמילה מתוקשרת כך שהוא כאן כדי להישאר ולהפוך יום אחד לכוכב אמיתי.