עליית הפרילנסרים: המחיר החברתי של עבודה בלי בוס

השינוי הגדול בשוק העבודה העולמי קורה מול עינינו, והרבה יותר אנשים בעולם עובדים כפרילנסרים, והופכים לחלק מכלכלה שיתופית וחופשית יותר, אשר זכתה גם לשם "Gig economy" או "כלכלת החלטורות".

אלו חדשות טובות עבור מי שמחפש גמישות ועצמאות בעבודה שלו, וגם שליטה על הכסף שהוא מקבל, אך יש לזה כמובן מחיר בדמות היעדר תנאים סוציאליים בסיסיים כמו דמי אבטלה ופנסיה, וגם בעיות של ניצול ועיכוב תשלומים.  בנוסף, נראה שהשינוי הגדול הזה במבנה הכלכלי של שוק העבודה לא משנה את המבנה החברתי וההיררכי שלו.

חולמים לעבוד מחוף הים? יש לזה מחיר

Getty Images

לפי מחקר גדול שפורסם בארה"ב בשם "Freelancing in America" של האתר Upwork וארגון הפרילנסרים האמריקאי, 57 מיליון אמריקאים היו מועסקים כפרילנסרים ב-2017, במשרה חלקית או מלאה. נתון שהמשמעות שלו היא שיותר משליש מהמועסקים בארצות הברית הועסקו כפרילנסרים בשנה האחרונה.

עוד עולה מהמחקר כי 47%  מבני ובנות 20 עד 30 בארה"ב כבר עוסקים בעבודות פרילנס שונות, ועד 2020 צפוי שיעור המשתתפים בה לגדול לכדי 43% מכלל שוק העבודה האמריקאי. 

Getty Images

בארה"ב קיימים כיום מספר רב של אתרים אשר מטרתם לחבר בין מעסיקים לפרילנסרים, ומוצעות בהם מאות אלפי "משימות" אותן יכולים לקחת על עצמם הפרילנסרים תמורת תשלום מוסכם. אחד האתרים הפופולרים ביותר הוא אתר פייבר (fiverr) הישראלי, בו ניתן למצוא יותר ממיליון שירותים דיגיטליים וקריאטיביים, בהם עיצוב גרפי, קופירייטינג, הקלטות קוליות, מוזיקה ועריכת סרטים, אשר המחיר המינימלי שלהם הוא 5 דולר (ומכאן שמו).

וכמה פרילנסרים יש בישראל? בשיטת המדידה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרילנסרים יכולים להיכלל גם תחת ההגדרה של שכירים וגם תחת ההגדרה של עצמאיים בישראל, ולכן אין מדידה כמותית רשמית של הפרילנסרים מתוך שוק העבודה. עם זאת, מספר מחקרים ואנשי מקצוע בתחום טוענים כי גם בישראל נרשמת עלייה בשנים האחרונות בכמות הפרילנסרים, בעיקר בגילאים הצעירים.  

האם עבדתם כפרילנסרים בשנה האחרונה?

לפי נתוני אתר Alljobs, חל גידול של כ-23% בפרסום משרות המתאימות לעבודת פרילנס בחמש השנים האחרונות, וגידול של כ-25% בכמות מחפשי העבודה אשר מצהירים כי הם מחפשים עבודות פרילנס. עינב בוימפלד, מנהלת התוכן והמחקר של AllJobs, אומרת כי "אנו רגילים לראות תפקידים פרילנס רבים במקצועות הדיגיטל השונים, ואף אחד כבר לא מרים גבה כשהוא שומע על איש תוכן, מעצב גרפי ואפילו מתכנת - שמספק שירותי פרילנס למעסיק. אבל בשנה האחרונה יש מגמה ניכרת של עלייה במספר משרות הפרילנס דווקא בתחומים כמו שירות לקוחות וטלמרקטינג". 

הפרילנס מגיע גם לשירות הלקוחות

Getty Images

ד"ר אבי שניידר, ראש התוכנית לתואר שני בייעוץ ארגוני בבית ספר למדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה במסלול האקדמי המכללה למינהל, מסכים כי גם בישראל ניתן לראות מגמה של עלייה בכמות הפרילנסרים. שניידר מציין כי המשמעות של הנתונים מארה"ב היא שהצעירים שעוסקים במשרות פרילנס הופכים להיות "המיינסטרים של שוק העבודה" ומוסיף כי לפי מחקרים, "אדם שעד גיל 35 לא נכנס לשוק העבודה הממסדי, כבר לא יכנס בכלל". 

מיכל דן הראל, מנכ"לית מנפאואר ישראל מנסה להסביר את התופעה: "ישנה מגמה הולכת וגוברת גם של עובדים מנוסים שמחפשים דרכי עבודה גמישות יותר, כך שבפועל 'כלכלת החלטורות' בהחלט נמצאת בעלייה מתמדת. לפיכך מעסיקים ברחבי העולם התחילו לאמץ תפיסת העסקה שנקראת 'גישה ניהולית כוללת', המשלבת בין היתרונות של כוח אדם קבוע לגמישות של פרילנסרים ועובדים זמניים. עם זאת, על אף יתרונותיה הרבים, גישה זאת גם יוצרת מתח בין הגמישות הניהולית והיכולת ליהנות ממומחים בתחום, שלעיתים הארגון לא יכול היה להרשות לעצמו בהעסקה קבועה, לבין ההיכרות המועטה של הפרילנסר עם הארגון, אופיו וצרכיו, לצד זמינותו המוגבלת לצרכי החברה בשל עיסוקים נוספים במקביל".

היום כבר לא חייבים להתמודד עם פחד הבמה שלנו

Getty Images

שניידר מציין כי מעבר להשפעות הבעייתיות אותן מציינת דן הראל, קיימות גם השפעות חברתיות הנובעות מאובדן הזהות התעסוקתית של עובדי הפרילנס. " אנחנו מתחילים לזהות בעיות חברתיות של הפרילנסרים, עד כדי בעיות פסיכולוגיות. אלו אנשים שיכולים לקיים חיים שלמים בלי לייצר אינטראקציה עם אנשים", אומר שניידר ומוסיף: "בעבר, גם אם היה לנו פחד מקהל, היינו חייבים ללכת לעבוד, או לקניות. במציאות של היום אפשר לעבוד ולצרוך בלי לפגוש אף בן אדם, ויש אנשים שמפתחים בעיות חברתיות קשות בדיוק בגלל זה".

שניידר רואה פתרון חלקי לבעיה החברתית במתחמים השיתופיים. "הם עלו על הבעיה של כלכלת הפרילנס – היא יכולה לייצר פרנסה אבל לא את המבנה החברתי. המתחמים השיתופיים מאפשרים בעצם ללכת עם ולהרגיש בלי. אין לך בוס אבל יש לך בשביל מי ובשביל מה לקום בבוקר ולצאת מהבית".

כלכלה חדשה, פערים ישנים

Getty Images

ומה לגבי השיוויון המגדרי? האם הכלכלה החדשה והחופשית מביאה בשורה? באופן מעט מאכזב אך די צפוי, לפי שניידר, המחקרים הנוכחיים מלמדים כי דפוסי קיפוח מגדרי שבים ועולים גם בשוק העבודה החדש: נשים עוסקות יותר בתחומי "צווארון ורוד" כמו חינוך, קוסמטיקה ומשפחה, ובנוסף, פערי השכר נותרים כמעט זהים לפערים הקיימים בעולם השכירים, בו הם עומדים על יותר מ-30% לטובת הגברים.

שניידר מציין כי בימים אלה נעשה מחקר המשך בתחום זה בשיתוף עם הגר גבאי וד"ר ענת גיא מהמכללה למנהל, והנתונים החדשים שנאספים שבים ומאוששים את ההפליה המגדרית ופערי השכר בקרב המועסקים כפרילנסרים. 

בנוסף לכך, לצורת ההעסקה החופשית והמודרנית הזאת, ישנן השפעות שליליות, אשר אותן מכיר כמעט כל מי שהועסק בצורה שכזאת בישראל. ניצול שמתבטא בתשלום מאוחר או אי תשלום בכלל מצד המעסיק בענפים מסוימים, וגם יד קלה על ההדק בכל מה שקשור לפיטורים. מעסיקים רבים בישראל אוהבים להעסיק פרילנסרים, מכיוון שאז לא מוטלת עליהם החובה לדאוג לזכויות הסוציאליות שלהם, וכאשר הם רוצים, הם יכולים לסיים את העסקתם בקלות. אך בעוד התפיסה היא כי מעסיקים כאלה ניתן למצוא בעיקר במגזר הפרטי הפחות המפוקח, ניתן לראות כי מוסדות אקדמיים, אשר מקבלים את תקציבם מהמדינה, משתמשים באותה שיטת העסקה בדיוק.

הכוח בידי המעסיקים

Getty Images

ד', חוקר באחד ממוסדות האקדמיים המובילים בארץ, מועסק במשך עשר השנים האחרונות למעשה כפרילנסר. הוא חתום על חוזה מול המוסד אשר קובע כי הוא זכאי למלגה חודשית תמורת עבודת המחקר שלו, אך בחוזה לא מצוין הסכום. בנוסף, על ד' נאסר לעבוד בכל עבודה אחרת, כל עוד הוא מקבל מלגה כחוקר.

וכך, למעשה, ד' מועסק במקום עבודה אחד, במשרה מלאה, ללא זכויות סוציאליות של עובד שכיר, והכל בחסות החוק. מבחינת ביטוח לאומי ד' מוגדר כעצמאי, ומתוך כספי המלגה החודשיים, אשר אינם מוגדרים כשכר, הוא משלם דמי ביטוח לאומי ועליו להפריש לעצמו פנסיה.

"המדינה מחליטה שהיא רוצה להקציב סכום מסוים למחקר, ואז הם בוחרים מוסד שיעשה את המחקר ונותנים לו את הכסף. המוסד משמש צינור להעברת הכסף מהמדינה". מסביר ד', ומציין כי במשך מרבית התקופה בה קיבל את המלגה לא הפריש לעצמו סכום לפנסיה, משום שרק לאחרונה הבין את חשיבות הדבר. "אני חושב שאקדמאים לא מבינים מה אומר אורח החיים הזה לאורך זמן. הם לא מבינים שהסיכויים שיצא מזה משהו והם יקבלו עבודה מסודרת באוניברסיטה הוא נמוך מאוד, ובינתיים הם לא דואגים לעצמם".

הצעת החוק היחידה שניסתה להסדיר את מעמד הפרילנסרים בישראל היתה הצעת חוק "המשתתף החופשי" של חברת הכנסת שלי יחימוביץ (המחנה הציוני), אשר הוגשה לכנסת מספר פעמים, כשהאחרונה שבהן הייתה לפני כשנתיים וחצי.

בהסבר להצעת החוק נכתב: "ההבחנות המסורתיות בין עובד שכיר לבין קבלן עצמאי, אינן נותנות מענה הולם להתפתחות מעמד ביניים של המשתתף החופשי (Freelancer) שעיקר עבודתו היא אצל מזמין שירות יחיד. אדם כזה דומה במידה רבה לעובד שכיר, אולם, לא מתקיימים בינו לבין המזמין יחסי עובד מעביד. כדי להיטיב את מצבו של המשתתף החופשי ולצמצם את הוויכוחים המשפטיים בנושא, מוצע לאמץ הסדר אשר משווה במובנים רבים את מצבו של המשתתף החופשי למצבו של עובד שכיר".

אך בינתיים "המשתתף החופשי" נותר מונח על שולחן הכנסת, ובתי הדין לעבודה נדרשים יותר ויותר לעסוק בשאלה מיהו פרילנסר ומהן זכויותיו. 

מי מספק את הציוד? יחסי העבודה האמיתיים יקבעו את המעמד

עו"ד דגנית לפידור זינגר מסבירה כי ישנם כמה עקרונות בסיסיים המשמשים את בתי הדין על מנת לקבוע האם מדובר בפרילנסר או עובד שכיר. "הקביעה האם אדם הוא עובד או פרילנסר, כלומר נותן שירותים עצמאי, לא נקבעת על פי הסכמת הצדדים, אלא על פי מערכת היחסים האמיתית שביניהם", מציינת לפידור זינגר, ומוסיפה כי "הסכם בין הצדדים שקובע שלא מתקיימים יחסי עבודה בין הצדדים אין בו כדי למנוע מבית הדין לעבודה לקבוע שכן מתקיימים יחסי עבודה".

לפי לפידור זינגר, על מנת לקבוע אם מתקיימים יחסי עבודה, נעזר בית הדין לעבודה במספר שאלות: האם "העבודה" שמבצע הפרילנסר היא חלק מובנה מתחום העיסוק של מקום העבודה,  
האם הפרילנסר מקדיש את כל זמנו לצורך ביצוע עבודתו אצל המעסיק, האם הפרילנסר צריך לקבל אישור מהמעסיק לצאת לחופשה, מי מספק את הציוד הנדרש לביצוע העבודה ומי נושא בעלות הציוד. בנוסף, ככל שתקופת ההתקשרות ארוכה יותר והעבודה בוצעה באופן אישי כך סביר להניח שבית הדין לעבודה יכיר בפרילנסר כעובד שכיר.