כשישבנו עם עליזה בלוך במטה הבחירות בחודש אוגוסט , היא אמרה בלי למצמץ: "יש מחיר אישי כבד בלצאת לכזה מסע ולעזוב חיים נוחים. אם לא הייתי משוכנעת שיש סיכוי כמעט ודאי, לא הייתי עושה את זה. אני לא מהמרת ול...

כשישבנו עם עליזה בלוך במטה הבחירות בחודש אוגוסט, היא אמרה בלי למצמץ: "יש מחיר אישי כבד בלצאת לכזה מסע ולעזוב חיים נוחים. אם לא הייתי משוכנעת שיש סיכוי כמעט ודאי, לא הייתי עושה את זה. אני לא מהמרת ולא יכולה להרשות לעצמי לא להצליח. ההיסטוריה לא תסלח אם היינו במציאות הזו וישבנו בבית. אי אפשר להגיד כל הזמן לילדים לעשות ולהשפיע ואנחנו נישאר אדישים. בית שמש צריכה להיות מודל ניהולי ברמה הארצית. אני מתחייבת לעשות שינוי בעשר שנים. לא יותר מעשר. מה שלא עשית בעשר, כבר לא תעשה".

קשה לומר שאני והצלם אריאל בשור יצאנו מהופנטים מהפגישה ההיא עם בלוך, היום כבר ראש עיריית בית שמש הנבחרת. להפך, כשנכנסנו לרכב, בדרך חזרה לתל אביב, הרמנו גבה. אחרי שנים ארוכות בעיתונאות אפשר לזהות פנטזיה גם ממרחק של קילומטרים.

רק שבלוך, בחיוך העדין שלה, עבדה והאמינה, האמינה ועבדה. היא ניצחה בשבוע שעבר את משמעת ההצבעות שכפו הרבנים על הציבור החרדי הדומיננטי בבית שמש. היא ניצחה אף על פי שהייתה אישה בנוף גברי. היא ניצחה ראש עיר מכהן, משה אבוטבול, שנתמך על ידי גב איתן. היא ניצחה אומנם ברוב זעום, קצת יותר מ־500 קולות, אבל ניצחה בגדול.

ריצ'רד פרס, שהיה עד לא מזמן חבר מועצת העיר, איש מפלגת העבודה, הצטרף למחנה בלוך. בלילה שבו ספרו את קולותיהם של אנשי הצבא, הוא נהנה מכל רגע. "כמה שהם לקחו קשה את ההפסד, אין לכם מושג", הוא שחזר את המראות. "אמרתי לחרדים: 'זו הפעם הראשונה שהייתם מתים שיהיו לכם חיילים'".

בית שמש התקשתה להתאושש מהנוקאאוט גם כמה ימים אחרי פרסום התוצאות. המהפך הזה כלל לא היה בתכנון. ראש העיר היוצא, אבוטבול, קיבל אותנו בלשכתו. אלה ימים של פרידות אחרונות ודמעות התרגשות. קולו הנמוך והשקט ביטא היטב את מצב רוחו.

"הכל בסדר, מרוצה, שמח בחלקי", הוא ניסה לשדר עסקים כמעט כרגיל. "ההפרש היה קטן מאוד, 530 קולות. תחלק לשניים זה בערך 270. אם היה לי את מספר הקולות הזה, היינו משוחחים כעת על דברים אחרים. זו לא הייתה הצבעת אי־אמון. אם היה מדובר באלפים, אולי הייתי חש פגוע, אבל זה פחות מחצי אחוז. מבחינתי זו תעודת כבוד ויושרה, ואני לא מאלה שמערערים על תוצאות בחירות או הולכים לבתי משפט. התקשרתי לברך אותה, נעשה ישיבת חפיפה ונצא לדרך חדשה".

צילום: אריאל בשור

האם לדעתך עליזה תצליח?
"נצטרך לחכות ולראות. בכל זאת היא לא באה מהרקע הזה. אם היה לה ניסיון מוניציפלי, הייתי יותר בטוח בתשובה, אבל משום שהיא באה מעולם אחר, אני מקווה שתוכל להתמודד עם הקשיים. ביקשתי מהעובדים: 'תעזרו, תנו כתף, העיר שייכת לכולנו'".

ד"ר עליזה בלוך, אשת חינוך שניהלה את תיכון "ברנקו וייס" המקומי, נכנסת אולי לעיר המסובכת בארץ. מצד אחד חילונים בג'ינס וטי־שירט ומצד שני נשים בכיסוי גוף מלא. בשכונת רמת בית שמש ב' יש שביל לגברים ושביל לנשים, שגם נדרשות להקפיד על לבוש צנוע. 

"תפקיד של ראש עיר הוא קשה, אבל להיות ראש העיר בבית שמש זה קשה מאוד", אבוטבול מזהיר. "בזמנו ביקרה כאן עינת וילף, שהייתה יו"ר ועדת החינוך של הכנסת. לקחתי אותה לסיור של פתיחת שנת הלימודים. היא ראתה את המגזרים ואת תת־המגזרים שיש כאן. דתי־לאומי, חרד"לי, חילוני וחסידי ויז'ניץ. בישיבת הסיכום היא אמרה: 'אני רוצה להצדיע לך ולהגיד שיותר קל לנהל את העיר תל אביב'".

נגד אבוטבול נטען שהוא מוביל את העיר במסלול של התחרדות. בלוך התחייבה שבית שמש תהיה עיר של כולם. "היא מעורבת וזה מה שיפה בה", היא הבהירה אז. "אני רוצה לבנות מודל של עיר שאומר: אתה תחיה את חייך, אני את חיי, ולא נפריע אחד לשני. יש מה להרוויח כשאתה גר ליד מישהו שונה ממך. גם לי יש מה להרוויח. בית שמש צריכה להיות דוגמה לאיך חיים בישראל. הפכנו לעיר של מלחמות, שנאה, ניכור. זה בעיקר בגלל מי שניהל פה את השיח. אני רוצה להעלות את בית שמש לכותרות כעיר עם תדמית חיובית, מעצמה כלכלית. תתפלא לשמוע שגם משפחה חרדית רוצה שהרחוב יהיה נקי ושיהיו תשתיות מסודרות".

הדברים שבלוך אמרה בראשית הקמפיין נפלו על אוזני מספר אנשים בעיר כצלילים ערבים. שנים שהם חיכו לשינוי. ציון סולטן ניהל במשך תקופה ארוכה את המקומון "קרן אור", אבל סגר אותו לפני כשנה. היום הוא עדיין מפעיל אתר אינטרנט ונחשב לאחד המבקרים הגדולים של אבוטבול.
"היה פה ראש עיר כישלון, חד וחלק", סולטן חתך עניינים. "כתבתי את זה לא פעם ולא פעמיים.

במערכת הבחירות הוא עבר ממקום למקום ואמר שאני שונא חרדים. אני לא שונא ומעולם לא כתבתי נגדם. כתבתי נגדך, מר אבוטבול. חשבתי שלכל תושב מגיעה איכות חיים. לא יכולתי לראות ילדים הולכים על מדרכות הרוסות, מכוניות נוסעות בכבישים מחוררים. אין פארקים, העיר מלוכלכת, חסרות כיתות, מקוואות. אין מנהל אגף רווחה כבר שלוש שנים, אין רב מקומי. דברים מצטברים. הצבתי בפניהם את העובדות בעיתון עד שאנשים התפכחו. עליזה היא דמות חיובית, אבל ידענו שיהיה קשה להביא אישה לציבור החרדי. כשאתה יוצא למלחמה עם מחשבה שהכל אבוד, אז אין טעם. אני אמרתי שיש סיכוי. בבית הבנים שלי צעקו עלי שאני מטורף, משוגע. אמרתי: 'אני מאמין שיש סיכוי ורוצה שגם אתם תאמינו'. זה היה נס גדול".

בלוך היא אישה דתית, סולטן חובש כיפה, אבל בחלוקה בעיר הם מקוטלגים בצד החילונים, מול הצד החרדי שניצב כגוש חזק. בתחילת הדרך בלוך הייתה צריכה להיעזר בכל מי שהתנדב להצטרף. ריצ'רד פרס, איש מפלגת העבודה, כבר 25 שנה בפוליטיקה המקומית, היה מהראשונים שקפצו על העגלה. "במליאת מועצת העיר יגידו לך שכשאני מתחיל לדבר הרגליים של אבוטבול רוקעות ברצפה מכעס", פרס מתגאה. "לא עושה חשבון ואומר את זה בקול רם. יודע מה זה להיות איתם במליאה כשאתה אחד והם רוב חרדי דורסני, שכל הזמן מצביע נגד, נגד, נגד?". 

חגיגות הניצחון. צילום: יעקב לדרמן, פלאש 90

למה בחרת בעליזה?
"היא יודעת לנהל. כשהייתי אחראי על החינוך בעירייה הייתי ממונה עליה במשך חמש שנים. מכיר אותה באופן אישי, מחובר אליה, יודע מה היא שווה. כשהיא זכתה בבחירות, זה היה אחד הימים המאושרים בחיי, כמו יציאה מעבדות לחירות".

עליזה ריכזה סביבה לא מעט פעילים מיליטנטיים, אבל הטקטיקה שלה הייתה שלום ולא מלחמה. "אני מצביעה על ליקויים שיש בבית שמש, אבל עניינית, לא ממקום של שנאה וקיטוב", היא הבהירה. "יותר קל להיכנס למלחמות, להאשים ציבורים, להוציא ככה אנשים מהבית ואולי גם לנצח. אבל אני רוצה גם לנהל את העיר אחרי הבחירות. עליזה בלוך לא רוצה מחנות".

במחנה החרדי הפיצו לפני הבחירות קריקטורות פוגעניות. צירפו את בלוך לריצ'רד פרס וביחד ניסו להכפישם. באחת הקריקטורות היא נראית מחזיקה מגפון וצועקת: "חרדים יקרים, אתם מוזמנים, אל תפחדו, יש לי שטריימל". מאחוריה חיות צמאות דם, שאחת מהן מחייכת ואומרת: "חחח... הפעם הצלחנו לגרור אותם למלכודת". בקריקטורה אחרת נכתב: "עליזה בלוף היא מתחפשת לחרדית. אבל כולנו יודעים שדעותיה חילוניות והיא תעשה לנו את המוות והפתי יאמין???".

פרס מספר שהטקטיקה הייתה להבליג מול ההתקפות: "אבוטבול אמר שזה לא הצד שלו ושהוא מגנה. כתבתי לו: 'הקול קול יעקב, והידיים ידי עשיו'. ישבתי עם עליזה לילה אחד ואמרתי: 'יכתבו נאצים, ערבים, ואנחנו לא נגיב'. זה שיגע אותם, הטריף. הם רצו להדליק את האנשים שלהם. הם לקחו כל מילה שלי והפכו אותה לאנטי־חרדים".

במידה מסוימת המרוץ לבחירות בבית שמש מזכיר את הסיפור על הצב והארנב. אבוטבול היה מועמד כמעט ודאי לניצחון. אפילו הוא מודה שהקמפיין הרגוע של בלוך קצת הרדים אותו.
"מערכת הבחירות הייתה מאוד מאתגרת, אבל התחלנו אותה טיפה באיחור", אבוטבול מספר. "לא היו בה הרבה אמוציות, בשונה מהבחירות הקודמות היא הייתה הרבה יותר רגועה".

השאנטי של בלוך עבד. "אני רוצה להיות ראש של עיר שהיא לא שסועה", אמרה. "הכ"ט בנובמבר של בית שמש יהיה מעגלים של חרדים, דתיים וחילונים שרוקדים ושרים הבה נגילה".

הרבנים אומנם הודיעו על תמיכה באבוטבול, מועמדם הטבעי, אבל מתחת לפני השטח צצו בקיעים. נכדו של המרן עובדיה יוסף ז"ל, הרב עובדיה יוסף, שמנהל "כולל" בבית שמש, הודיע שלא בוחרים במי שנכשל בניהול העיר.

"גם אנחנו גייסנו רבנים", מספר ציון סולטן. "במקום שאתה יושב כעת ישב אחד הרבנים הבכירים. הבאתי את עליזה והוא אמר לה: 'אצביע עבורך יחד עם כל הקהילה שלי'. קמה קבוצת וואטסאפ של נשים ברמת בית שמש ג', שכונה חרדית חדשה, אבל ללא תשתיות. בפתיחת שנת הלימודים לקחתי לשם את עליזה, רציתי שתראה את הזוועה. הגענו לגן ילדים שלומד בעזרת נשים בבית כנסת. מילא עזרת נשים, אבל ברז מים לשתייה אין. שכונה חדשה שצריכה להיות מינימום כמו מודיעין - והיא לא. אנשים רק היו צריכים שיבוא מישהו ויגיד: 'יש לכם תקווה, יש סיכוי'".

אבוטבול. "זו לא הייתה הצבעת אי אמון". צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

פרס מכבס את בגדיו בשכונת רמת בית שמש ב', שנחשבת להארד קור החרדי. הוא קיבל שם אינדיקציות שמשהו מתבשל. "ביקרתי שם יומיים לפני הבחירות והם סיפרו: 'החרדים לא מצליחים להוציא אנשים מהבית. אתה תראה בספירה שיש לכם גם קולות מהשכונה הזו'".

ביקרנו ברמת בית שמש ב', שם לא מעט חרדים כלל לא יצאו להצביע בגלל הקנאות והאיסור ממנהיגיהם. מי שבכל זאת יצא היה אמור לשלשל פתק עבור אבוטבול. בפועל יותר מ־11% מתושבי השכונה הצביעו לבלוך.

יוסי אפללו, בעל פיצוצייה מקומית, הזהיר כשהבחין בנו. "תשתדלו לא לעורר פרובוקציות", ביקש, "כי פה האבנים מתחילות לעוף במהירות. לא צוחק. סיקרת פעם ערבים? פה יותר גרוע".

נכנסנו לפיצוצייה ואפללו נתן את הפרשנות שלו לתוצאות המפתיעות. "רוב אלה שבחרו בעליזה הם מהציבור הספרדי, שהרגיש שלא נתנו לו יותר מדי", הוא הסביר. "ראש העיר ספרדי ושכח מהספרדים. יהדות התורה קיפלה אותו אליה לכיס. הספרדים אמרו: 'נעים מאוד, זוז הצדה'. אני שמח, בחרתי בעליזה. היא אומנם לא תועיל לי הרבה, אבל גם הוא לא הועיל".

סולטן נדהם עד עכשיו מהתוצאות שבלוך השיגה בשכונות החרדיות. "אל שכונת חפציבה באו החרדים ביום הבחירות והבטיחו: 'נשפץ לכם וניקח את הטענות לתשומת לבנו'. 3.8% שם הצביעו עבורנו. זה לא הרבה, סך הכל 90־80 קולות, אבל זה סימבולי, אומר משהו".

ביום הבחירות סולטן היה אחראי להוציא כאלף מצביעים מהבית אל הקלפיות. הוא תדרך נהג טנדר שהסתובב עם שלט של בלוך לא להיכנס לשכונות החרדיות, כדי לא להתגרות ולפגוע בסיכויים שלה להיבחר. 

"הייתה לי שיחה עם סגן ראש העיר, שמואל גרינברג מיהדות התורה, שאמר: 'ציון, הכל גמור'", הוא מספר. "אמרתי לו: 'מה גמור?'. הוא ענה: 'יש לנו שבעה־שמונה מושבים, אנחנו מנצחים'. אמרתי לו: 'גם אם יהיו לכם שמונה מנדטים, אנחנו ננצח. תזכור מה שאני אומר לך'. ביום הבחירות הייתי במתח, עבדתי כמו מטורף. רצתי מקלפי לקלפי ודאגתי שיצביעו. ביום שאחרי, כשנספרו קולות החיילים, כבר הייתי בטוח בניצחון. ב־2013 קיבלנו 75% מהקולות שלהם, וגם הפעם לא היה סיכוי בעולם שנקבל פחות. קיבלנו 90%. באותו ערב הרגשתי רע, לא היה לי כוח ונשארתי בבית. בשתיים וחצי, כשגמרו לספור, שמעתי את צעקות השמחה מכיכר העיר. פתחתי פייסבוק והבן שלי העביר בחי את החגיגות".

גרינברג, סגן ראש העיר מטעם יהדות התורה, התקשה לחייך כשהבין שיש מהפך. "הייתי בספירת הקולות", הוא סיפר כשאירח אותנו בלשכתו. "ברגע שראו שעליזה ניצחה, הציבור החילוני צעק 'יש' ושמח. אני לא הייתי שותף לצעקות. למחרת הגעתי לעירייה. אתה צריך להיות פרקטי. יש כאלה שזה עבר להם באותו לילה, יש כאלה שאחרי יומיים־שלושה, אבל כולם בסוף התעשתו".

הוא נחשב עדיין לאחד האנשים החזקים בבית שמש, אולי החזק שבהם. אומנם בלוך ניצחה בקרב על ראשות העיר, אבל במועצה יש רוב חרדי ברור: ליהדות התורה שמונה מושבים, לש"ס שלושה ולסיעת בני תורה אחד. סך הכל 12 מושבים. מנגד, הצד של בלוך: לסיעתה יש שני מנדטים בלבד, לבית היהודי שלושה ולליכוד ארבעה. סך הכל תשעה מושבים. אפילו ריצ'רד פרס, שנלחם לצד בלוך, לא נכנס למועצה. 

צילום: אריאל בשור

אבוטבול אומנם הפסיד בקרב על הכיסא, אבל מזכיר לכולם שעירו נשארה חרדית: "בית שמש קיבעה את המצב וראו את זה במועצת העיר - 12 מתוך 21 החברים הם נציגי המפלגות החרדיות, וגם בצד השני יש חובשי כיפה שחורה. הייצוג הוא ברור. אשמח אם עליזה תצליח וכולם יהיו בקואליציה. מבחינתי זה יהיה ההישג הכי גדול".

גרינברג אמור לשבת עם בלוך למשא ומתן קואליציוני. סולטן, המקורב לבלוך, סיפר: "יש הבדל גדול בין מה שהם אומרים לך, כעיתונאי חילוני, 'נשב ונדבר איתה', לבין מה שהם אומרים לאתרים החרדיים, שם הם מכריזים בקול שיהיו גוש חוסם, שיפריעו".

גרינברג אכן אמר לי, העיתונאי החילוני, את מה שסולטן צפה. "התקשרתי לברך אותה על הניצחון, אני חושב שהיא תהיה ראש עיר טובה ותצעיד את בית שמש קדימה", הוא פרגן. "אנחנו נכנסים כעת למשא ומתן קואליציוני והיא צריכה אותנו. חייב להישמר הסטטוס קוו. בית שמש היא עיר מסורתית, תמיד הייתה. היום יש לכאן הגירה מכיוון ירושלים, בני ברק, וזה עניין של היצע וביקוש. אם יבואו מגזרים אחרים, מה טוב. ואם יבואו חרדים, גם טוב. אנחנו רוצים שלא תהיה בריחה מהעיר".

מה החרדים ירצו במשא ומתן?
"רציתי את ראשות העיר, אבל אמרו שהתפקיד לא פנוי", צוחק מי שמשמש כסגן בעשר השנים האחרונות. "מה אנחנו רוצים? רוצים תיקים, אבל בראש ובראשונה שותפות מלאה בניהול. זו אמירה והיא חשובה לנו מאוד, לדעת איפה אנחנו בפאזל. יש סוגיות שמגיעות לשולחנך? אנחנו שם, ביחד איתך. אחרי זה אנחנו רוצים להחזיק בתיקים שנוכל לשרת את הציבור שלנו. החזקנו בקדנציה הקודמת בחינוך, מתנ"סים, תרבות מגזר חרדי, תכנון ובנייה. נרצה להחזיק בהם ויש דברים נוספים. אלה עניינים דינמיים שמתגלגלים במהלך משא ומתן".

לבלוך יש תוכניות משלה. בגלל האוכלוסייה המורכבת, היא מציעה לחלק את בית שמש לרבעים ולצמצם את החיכוך. "לכל רובע יהיה נציג ברשות, שאיתו אפגש באופן קבוע", היא הסבירה. "הנציג מבין את הצרכים האמיתיים של השכונה. לא יושב איזה מישהו שחושב שהוא יכול לתת מענה ל־122 אלף תושבים לגני ילדים, ניקיון וחינוך. בפורום כזה יושבים החרדי, העולה מאתיופיה, תושב העיר הוותיקה, והם חלק מניהול המקום. הם מבינים את הצרכים ולא משיגים דברים כי ההוא הפעיל שרירים או שלח עסקן שיאיים".

סולטן הזכיר שבעבר היה ניסיון דומה: "בלוך מדברת על שיטת ניהול שבה כל רובע יבטא את עצמו. פעם ניסה את זה אחד החרדים בשכונות החרדיות, אבל לא שיתפו איתו פעולה. עם הנחישות של עליזה אני מאמין שהיא יכולה להצליח, אבל יש הרבה אתגרים בדרך".
אבוטבול נאנח כשהוא שומע את הדברים: "מה שהיא תעשה ויכולה לשנות, נגיד לה תודה. רק שצריך להיות עם רגליים על הקרקע. לפעמים התוכניות יפות עד שמגיעים ליישום, ואז מוצאים התנגדויות של תושבים, מנהלים, בעלי עניין. גם לי היו תוכניות שגנזתי כי ראיתי שהן לא ישימות.
אין דבר כזה לרצות את כולם. צריך לראות שרוב הציבור מרוצה ולעשות דברים הגיוניים, שאנשים יכולים לחיות איתם. לא לשכוח שיש שותפים קואליציוניים שהיא לא יכולה לבעוט בהם. היא צריכה את האצבעות שלהם במליאת מועצת העיר". 

מהומות בבית שמש. צילום: פלאש 90

בלוך לא פראיירית. כבר במהלך הקמפיין היה לידה "צוות מאה הימים", שתכנן את מאה הימים הראשונים אחרי הכניסה לתפקיד, איך יוצאים לדרך חדשה. היו בו בין היתר שני מנכ"לי משרד ראש הממשלה לשעבר: רענן דינור, ששימש בתפקיד כשאהוד אולמרט ניהל את המדינה, ואילן כהן שהיה לצדו של אריק שרון.
 
"הצוות העלה תוכניות", מספר סולטן. "אני למשל כתבתי תוכנית עבודה מה צריך לעשות כבר בשבוע הראשון. עליזה צריכה עכשיו להעביר את התקציב של 2018, שעדיין לא אושר. היא צריכה להכין את התקציב ל־2019, להכין תוכנית התייעלות. אין רב בבית שמש, אין מנכ"ל אגף רווחה, שנמצא בקריסה, ועדיין אבוטבול כמעט זכה בבחירות. זה נשמע לך הגיוני?".

תהיה הקצנה נוספת ברחוב החרדי?
"אל תתבלבל. יש פה חרדים שתענוג לפגוש ולדבר איתם. אסור לעשות הכללות, כי יש קיצונים בכל מקום. הבן שלי שאל אתמול: 'איך תתמודדו עם שלטי הצניעות שתלויים בכל מקום?'. יודע מה? אני לוקח את האחריות לשים שלטים כרשות מקומית. בא לרבנים: 'מה אתם רוצים שיהיה כתוב על השלט, מעבר בלבוש צנוע?'. בסדר, אבל במקום זה נכתוב: 'נא לשמור על הצניעות'. אתה מדבר איתם, מגיע להסכמות. זה כמו 'נא לשמור על הניקיון', אתה נפגע מזה? צריך שיהיה שיח".

אולי הדרך של בלוך היא הנכונה. לא מתלהמת, יותר מחבקת. יש מקום כאן לכולם. "יש לא מעט אנשים שרוצים להקצין ולייצר קווים מקבילים ושונאים", היא אמרה. "ההוא מרגיש שהוא מפרנס אותם והם פרזיטים וטפילים. וההוא מרגיש שדוחקים אותו לפינה. להגיד מה השני היה צריך לעשות זה קל. החינוך שאני רוצה לייצר אומר שאף אחד לא מתכוון ללכת מכאן. כולם יישארו וכולם צריכים לקחת אחריות על איך המקום ייראה".

בית שמש בחרה בדרך אחרת. אחרי עשר שנים השאירה את אבוטבול מחוץ ללשכת ראש העיר. קצת מוזר, אבל ביום שישי שעבר, ממש מול בית הכנסת בשכונת מנוחה ונחלה שבה ראש העיר היוצא נוהג להתפלל, נשרף המרכז המסחרי. בהופעה פומבית ראשונה התייצבה בלוך בזירה.
הפגינה נוכחות ודיברה עם כוחות ההצלה.

כשהיינו בשכונת מנוחה ונחלה אנשים סיפרו שקיבלו יפה את האישה הנבחרת. ילדים אפילו ביקשו להיות לצדה, להכיר את מי שבדיוק נכנסה לתפקיד.

בבית הכנסת של ראש העיר מישהו תלה מכתב תודה, ציין שכולם איתו בצערו. אבוטבול כבר מסתכל קדימה. "מי שרצה להגיד תודה עשה את זה בקלפי", הסביר. "יש רבים שמתקשרים עכשיו, כותבים עשרות הודעות ביום. אומרים שאף על פי שלא הצביעו לי, זה לא אומר שלא אוהבים אותי. אני מודה לשם שנתן לי את התפקיד. עשיתי דברים יפים. העיר לא נראית כמו שנראתה בעבר.
כשבאתי היו בה 30 אלף תושבים, היום חיים כאן כ־130 אלף. היא אמורה להיות העיר החמישית בגודלה בישראל תוך עשר שנים. מאחל לבאים לעשות פי שניים ממה שעשיתי".

בבחירות הבאות תתמודד שוב?
"אני לא אוהב לחזור למקום שפעם הייתי בו. אוהב להחליף. וגם הכנסתי לעצמי לראש שהכל זמני ולא צריך להתלהב ממנעמי השלטון. בסופו של דבר כדאי לצעוד קדימה".  

בלוך נכנסת ללשכה עם הרבה מרץ לשנות. כמו שהיא הצליחה עם התיכון המקומי, היא רוצה לשנות את אחת הערים הבלתי אפשריות בישראל. היא תצטרך לנקות את הרחובות המזוהמים, לחסל את תרבות המקורבים. תאלץ אנשים לשלם ארנונה ולהתמודד עם עסקנות מקצועית, שלא תקל עליה את החיים.

"נייצג את ציבור הבוחרים שלנו נאמנה במשא ומתן הקואליציוני ונקווה שנגיע להישגים טובים ומשמעותיים", אמר גרינברג, סגן ראש העיר מיהדות התורה. "אני טוען שאין מישהו מושלם, לא משה אבוטבול ולא עליזה בלוך. לכל אחד מעלות וחסרונות. עליזה יכולה לפתור את כל הבעיות? אין דבר כזה. אבל היא בטח יודעת שלא יהיה לה יותר מדי זמן לשבת רגל על רגל".