ביום שלישי בצהריים, במסגרת שבוע האופנה בתל אביב, נערכה בהאנגר 11 תצוגת אופנה יוצאת דופן, שבה שבעה מעצבי אופנה צעירים הפגינו את יכולתם במופע מרהיב. זו לא הייתה עוד תצוגה, אלא חלק מרכזי מפרויקט חממת מפע...

ביום שלישי בצהריים, במסגרת שבוע האופנה בתל אביב, נערכה בהאנגר 11 תצוגת אופנה יוצאת דופן, שבה שבעה מעצבי אופנה צעירים הפגינו את יכולתם במופע מרהיב. זו לא הייתה עוד תצוגה, אלא חלק מרכזי מפרויקט חממת מפעל הפיס לאופנה, או כמו שסיכמה מיכל מנגיסטו, מהמעצבים המאושרים: "בתעשייה אתה צריך לעשות אלף צעדים כדי להגיע לצמרת, ומפעל הפיס קיצר לי את הדרך לפחות במאה צעדים".

זו השנה הרביעית שבה מתקיים פרויקט חממת מפעל הפיס לאופנה. במסגרת הפרויקט הוזמנו מעצבים בעלי ניסיון של שנתיים עד עשר שנים להגיש הצעות לעיצוב קולקציית הלבשה חדשה.

ועדה שהורכבה מאנשי אופנה מובילים בחרה שבעה מתוך כ־60 שהגישו מועמדות. הנבחרים קיבלו מענק של עד 120 אלף שקל, הדרכה צמודה ממנטור בכיר ובסוף התהליך ניתנה להם אפשרות להציג את המוצר המוגמר בתצוגה שנערכה בלב שבוע האופנה, היוקרתי.

"התלבטנו לא מעט בשאלה אם אנחנו אמורים לפעול בתחום האופנה", מודה דולין מלניק, מנהלת אגף התרבות והאומנות במפעל הפיס. "ניסינו ללמוד מהם צורכי המעצבים ואיפה הם פוגשים את יכולותינו. בסוף הוחלט שנתמקד במעצבים צעירים שנמצאים בתחילת הדרך, או כאלה שיש להם מותג שעושה את צעדיו הראשונים. אנחנו משתדלים לתת להם כלים בבניית העסק, בתקציב, ליווי מקצועי של מנטורים. המודל עובד כבר ארבע שנים, ורואים שבוגריו מגיעים להישגים. אני יכולה לומר בצניעות שאני מעריכה שהדחיפה שניתנה להם בחממה אחראית במידה רבה להצלחתם. זה עובד".

עיצוב: מיכל מנגיסטו

עיצוב: מיכל מנגיסטו

אנשים עם תשוקה

בין החולמים החדשים נמצאת מיכל מנגיסטו, אחותה של אלמז, כתבת חדשות 13, שסיימה לפני ארבע שנים את לימודיה באקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל. "חיפשתי משהו שיוכל לחבר בין נפש לעשייה", מיכל מספרת. "ערכתי מחקר כדי להבין איך אוכל לא להתפשר בגלל שוק האופנה הקשה ובאותו זמן להביא את השפה שלי. מצאתי את עצמי במקום שהתנדבתי בו לפני ארבע שנים, המרכז לקשיש בשכונת יפו ד'. פתחתי שם קבוצה שאני מלמדת אותה לרקום, וככה התחלתי לעצב את הקולקציה החדשה. זה חיבר בין הרגשתי כישראלית לגעגועי לילדות בכפר באתיופיה, משם עליתי לפני 21 שנה".

בין שבעת המאושרים נמצא גם שאדי עבד, בן ה–29 ממעיליא שבצפון. גם שאדי בוגר בצלאל, שם סיים את לימודיו לפני כשש שנים. אחרי שעשה סטאז' בניו יורק פתח במעיליא סטודיו לשמלות ערב ושמלות כלה. "מגיל קטן נמשכתי לאופנה", שאדי מספר. "אמי הזכירה לי שציירתי שמלות במחברות, ועד היום יש לי אוסף. הייתי גוזר תמונות של כוכבות ממגזינים ושומר, עוד לפני עידן האינטרנט והאינסטגרם. בתיכון הייתי במגמה ריאלית, השגתי ציונים מעולים, אבל החלטתי שזה לא הכיוון. אני רוצה להגיע לשטיח האדום, טקס האוסקר תמיד היה החלום שלי". 

שאדי זוכר שבדרך לכניסה לחממת האופנה של מפעל הפיס הוא הגיש תיק עבודות, עבר ראיון אישי, ערך פרזנטציה. היה צריך להשאיר רושם על הצוות בוועדה האומנותית. "הפרויקט הזה הוא מתנה", מדגיש מעצב האופנה, ששון קדם, חבר הוועדה האומנותית של החממה. "כשמעצב צעיר יוצא מבית הספר, או מתחיל את עבודתו, הוא רק מברר באיזו שפה הוא רוצה לדבר בעולם האופנה. החממה נותנת לו בהירות בתוך הבירור ובנוסף מלגה שמאפשרת ראש שקט, כי המקצוע קשה וסיזיפי, רודף עונה אחרי עונה, והיום קשה בגלל הקלות שבה אפשר להשיג שפע מעבר לים ובסכומים קטנים. צריך להיות טוב מאי־פעם. לא להשתגע אלא לקלוע, להבין את השוק ולחדש. היום כשאתה קונה בגד ממעצב, אתה רוצה להיות שייך לשפתו. מפעל הפיס עוזר למעצבים האלה ליצור שפה ברורה ושייכות".

קשה לבחור משפע המועמדים?
"מאוד, אבל כשאתה מקצועי, אתה מזהה ניצוץ ויש הרבה ניצוצות במדינה. הגיעו אנשים עם תשוקה, כאלה שעדיין רוצים ללמוד וזה המקום שאנחנו נכנסים ועוזרים".

קדם הוא אחד המנטורים שהוצמדו למעצבים הנבחרים, כדי לתת את הכוונון הסופי ואת עצות הזהב בדרך להצלחה. לשירלי לסרי, שמחזיקה מותג להלבשה תחתונה, הוצמדה כמנטורית המעצבת הבכירה יעל שנברגר. "זה עזר לי מאוד", לסרי מודה. "יעל הגיעה עם ניסיון הרבה יותר גדול ממני וידע איך עסק עובד. היא הייתה יכולה לתת מבט מהצד. אנחנו הרי נמצאים באיזו בועה של לחץ, ולפעמים צריך להתרחק כדי למצוא את האיזונים הנכונים. יעל עזרה לי לעשות את זה. חממת מפעל הפיס נותנת חשיפה גדולה. בגלל שאני הגורם הישיר שמוכר את המותג שלי, אז החשיפה היא יחסית אטית. כעת מדובר בכלי שיעזור לי להיחשף להרבה יותר אנשים במעט זמן ולא רק זה, יש גם מענק כספי של 120 אלף שקל והשתתפות בשבוע האופנה, שם אציג את החזון שלי".

שירלי פותחת כעת חנות במתחם נוגה ביפו במטרה שזו תהיה רק ההתחלה. "בנוסף להצלחה בארץ אני רוצה גם לצאת החוצה", היא מגלה. "רמה של בוטיקים קטנים שאתה מגלה בטעות כשאתה לוקח פנייה לא נכונה ואז אתה מרגיש הכי בר מזל כשגילית את החנות. במקביל אני מעוניינת לבסס את אתר האון–ליין שלי".

עיצוב: שאדי עבד

עיצוב: שאדי עבד

לכל אחד יש מקום

גם החלום של שאדי הוא לא להסתפק במעיליא הצפונית, אלא להצליח בין היתר במרכז הטרנדי. "אין לי ספק שזה יגיע, אני רק מחכה לתזמון הנכון", הוא אומר. "בצפון, מפה לאוזן, בעיקר במגזר הערבי, יש לי כבר שם. בחורות שיש להן טעם טוב, מעודן ועדכני. אני מחכה לרגע הנכון ואז אפתח עוד בוטיק, אתחיל לשווק לחו"ל. אופנה זה לבטא מי אתה ומאיפה באת".

מנגיסטו רואה במקצועה ייעוד לא רק כלכלי, קרייריסטי, אלא גם חברתי. "הרעיון הוא לבנות מה שציירתי בדמיוני מגיל קטן. בית אופנה שיעבדו בו נשים כדי שאוכל לקדם את העשייה החברתית ואת תעשיית האופנה. נשים שיש להן זהב ביד ושניתן להוציא וללטש אותו. אני חושבת שאפשר לשנות כך עולם".

עד כדי כך?
"כל חיי הייתי סביב עיצוב ואומנות. הורי הכניסו אותי לעולם שבו אם את מעוניינת בשמלה, זה מתחיל בלקטוף את הכותנה, הפיכתה לחוט ומשם לשמלה. היינו אורגים בנול. מהזיכרונות האלה נולד העסק. אני משתמשת גם היום בכותנה ובצבע הלבן. זה החיבור בין ישראל לילדות שהייתה לי. אני מודה לחממת מפעל הפיס שעזרה לי להגשים חלק מהמטרות שהצבתי לעצמי".

ששון קדם מספר שכבר לא מעט בוגרים הפכו למעצבים מצליחים. "לכל אחד יש מקום", הוא מרגיע. "כשאתה מעצב, אתה עובד על שפה משלך. אם אתן ל־20 אנשים לייצר גופיית סבא, כל אחד יעשה אחת אחרת. תמיד כיף לראות רעננות בתחום, וכשזה מגיע לנבחרי מפעל הפיס, אתה כבר יודע שהם ראו כמה דברים בעולם הזה. יש המון מעצבים שנתנו להם פתח, ואני כמו אבא מתהלך נפוח מגאווה".

עולם האופנה הוא קשה, תחרותי ומלא קשיים בדרך לפסגה, אבל במפעל הפיס לפחות מנסים לתת את הדחיפה הראשונה כדי שאותם צעירים מוכשרים לא יתייאשו במעלה ההר וימשיכו עם החלום. 

"אופנה היא חלק מתרבות ואומנות", אומרת דולין מלניק, מנהלת אגף התרבות והאומנות במפעל הפיס. "לצערנו זה תחום שלא נתמך בכלל. לא חסרים פה כישרון, מוטיבציה, אומץ או תעוזה. מה שחסר זה תקציבים ציבוריים והכוונה מקצועית למעצבי אופנה כשהם מסיימים את בית הספר ויוצאים לשוק. ברווח הזה אנחנו פועלים ועוזרים"

עיצוב: שירלי לסרי

צילומים: אריאל בשור