אביבית בר זוהר לא חשודה כדוקטורנטית למדעי המוח במכון ויצמן. ספק מהי השכלתה האקדמית. הרבה נשים מרגישות לא בנוח למראהה, לשפתותיה, ולעצות לזוגיות שהיא נותנת, כאשר היא עצמה אינה חובקת או חבקה את הטבעת הנכ...

אביבית בר זוהר לא חשודה כדוקטורנטית למדעי המוח במכון ויצמן. ספק מהי השכלתה האקדמית. הרבה נשים מרגישות לא בנוח למראהה, לשפתותיה, ולעצות לזוגיות שהיא נותנת, כאשר היא עצמה אינה חובקת או חבקה את הטבעת הנכספת מהכל, בעברה.

אבל בר זוהר היא אישה. תרצו או לא, תאהבו או לא, אישה מצליחה. היא אייטם חם, מופיעה בהרצאות ברחבי הארץ, מעוררת עניין ומבוקשת בתוכניות אירוח. ככזו היא מוגדרת כאחותי בעצם הווייתה. אישה, אמנם שנויה במחלוקת, אך מצליחה על פי קריטריונים אוביקטיביים.

וככזו, בת לעם הנשים שעליו אני נמנית, זזתי בכסאי בחוסר נוחות רב ביום שישי שעבר לפני פרוץ ארוחת הערב. אייל ברקוביץ' בתוכניתו עם אופירה אסייג חזר ואמר לה, אינספור פעמים, שעל פי התנהלותה הנוכחית הוא לא צופה שאיזשהו גבר ירצה להתחתן איתה.

קשה לי מאוד מאוד לדמיין איזשהו גבר מקבל מחמאות כאלו מפי ברקו. קשה לי להאמין שלסיר של בר זוהר אין מכסה מתאים. בפולניה הרי לכל סיר יש את המכסה שלו. חטאה של בר זוהר אליבא דברקו זה שהיא "מוחצנת מדי". האם הכוונה בסב טקסט ל'מינית מדי'? 'נשית מדי'? 'חושפנית מדי'? 'מצליחה מדי'? או כדבר המאמר האידישאי "הכלה יותר מדי יפה", כשרוצים להטיל דופי, אבל אין טענות של ממש.

צילום: דני מרון

צילום: דני מרון

בהמשך, הדברים הגיעו לכדי האשמות ורמיזות תמוהות מהמנחה הפופולרי, כאילו בר זוהר לא עשתה את הונה בעצמה. אז איך? בעזרת גברים? מה הבעיה? למה לא לנצל הזדמנויות?

אבל השאלה הפונדמנטלית שעלתה במוחי, שוב ושוב, כשהתזוזה בכסאי הפכה לריקודים של חוסר נוחות, היתה: מה יש בבר זוהר שכל כך ערער את ברקו? מה גרם לו לומר 37 פעם שבגישה הנוכחית היא לא תצליח להתחתן. כמעט כמו בנבואת זעם.

האם זו העובדה שהיא לא פוסעת על פי התלם? ויש לה את האמת שלה? למה היה לו צורך להקטין אותה שוב ושוב, להזכיר לה שהיא לא נשואה, שהיא חייבת לשפר את דרכיה, ושוב, שלא עשתה את כספה בעצמה, שהיא גולדיגרית, ואף להשוות בין ההון של שניהם (לטובתו כמובן, ולטובת הדרך שבה הוא עשה את כספו).

משהו בסיטואציה הוציא את ברקו משיווי משקל, ולי הזכיר זמנים אפלים של ציד מכשפות, עלילות על נשים והעלתן על המוקד, רק בגלל שהיו נשים.

שנאת נשים מפחידה ומשתקת אותי, ולעיתים אף מצמיתה. בהיותה בסיסית וקדמונית, מציבה את האישה כיצור דמוני שיש להשמיד אותו, או במקרה הטוב לדכא אותו. אבל בעיקר גורמת לי לעצב רב. כי היא מורה לאישה להיות קונפורמית, ולא מי שהיא. 

יש לי הרבה הערכה לאחיותיי, שבאו מארץ הכלום, ובנו את עצמן בעשר אצבעות. בדבריו של ברקו, מעמד האישה חזר אחורה כמה עשורים בעיני, וזאת למרות נסיונותיה המרשימים והאינסופיים של אופירה, להפסיק את האירוע המתמשך. נסיונות שלא כל כך צלחו.