כמעט לכולם לפעמים יש תחושה של "דפיקות לב". באנגלית זה נקרה פלפיטציות ובאמת התחושה לא נעימה כשמרגישים את ה לב  פועם. יש המתארים את התחושה כמו "חסרה פעימה" או "הלב דוהר" ועוד ועוד תיאורים המבטאים תחושה ...

כמעט לכולם לפעמים יש תחושה של "דפיקות לב". באנגלית זה נקרה פלפיטציות ובאמת התחושה לא נעימה כשמרגישים את הלב פועם. יש המתארים את התחושה כמו "חסרה פעימה" או "הלב דוהר" ועוד ועוד תיאורים המבטאים תחושה לא נעימה ולפעמים גם קצת מפחידה. בכתבה אתמקד בהפרעות קצב שמקורן בעליות הלב. הפרעות קצב שמקורן בחדרי הלב, גם הן שכיחות מאוד ולרוב שפירות (פעימות מוקדמות) אך לעתים הפרעות הקצב החדריות עלולות להיות מסוכנות.

ברוב המוחץ של הפרעות הקצב העליתיות לא מדובר בבעיה רצינית או הפרעת דופק משמעותית. ומצד שני האמירה "ברוב המוחץ של המקרים" מתארת מצב בו לפעמים ולעיתים רחוקות כן מדובר בהפרעת דופק לא טובה, ולכן אני מציע שכל מי שסובל מתחושה של הפרעות בדופק יפנה לבירור אצל קרדיולוג.

דופק סדיר תקין – נקרא קצב סינוס. מקור החשמל של הלב ממוקם באזור אנטומי מוגדר בעליה הימנית הנקרא סינוס. הסינוס מייצר אימפולס חשמלי אוטונומי הגורם תחילה לעליות ובהמשך גם לחדרים להתכווץ. בתרשים הא.ק.ג. יופיע דופק סדיר לגמרי ובמהירות משתנה – איטי במנוחה ומהיר במאמץ. מהירות הסינוס במנוחה משתנה מאדם לאדם אך קצב לב בין 50 ל-90 במנוחה הוא בגדר הנורמה.

הרגשה של דופק לא תקין עלולה לקרות במגוון רב של הפרעות דופק (שכאמור ברובן לא מסוכנות), אתאר כאן את השכיחות שביניהן: פעימות מוקדמות שמקורן בעליות הלב: מדובר בפעימות לב שמקורן במוקד שונה מהסינוס (המפקד החשמלי של הלב). הפעימה מופיע בשלב מסוים בין פעימות הסינוס הסדירות.

כמעט לכל בני האדם בלי יוצא מן הכלל בבדיקת הולטר לב (רישום הדופק משך יממה) יש פעימות מוקדמות עליתיות. לפעימות אלו אין כל משמעות קלינית ולא נדרש כל טיפול לרוב. לעיתים יש הרבה מאוד APCs ביממה, דבר שעלול לגרום לאי נוחות ולכך יש טיפולים תרופתיים פשוטים. 

רצפים של פעימות עליתיות מהירות: מדובר ברצפים מהירים (סביב 160 לדקה) של פעימות עליתיות. גם מצב זה שכיח מאוד וגם במקרה זה יש טיפולים תרופתיים יעילים מאוד ודי פשוטים. 

מהירות עליתית: מדובר בהפרעת קצב משמעותית שמקורה ב"מעגל חשמלי" הגורם לדופק מהיר מאוד עד 180 לדקה ואף יותר מכך, שיכול להופיע בפתאומיות ולהמשך מדקות ספורות עד שעות. לעתים הדופק גורם לתחושה של פעימות לב חזקות ומאוד מהירות, לחולשה, אי נוחות רבה, קשיי נשימה ואף מיחושים בחזה. לעתים קרובות החולה נזקק לטיפול במיון או על ידי ניידת מד"א.

בהתאם לחומרת המצב ניתן לטפל בתרופות או בצריבה (אבלציה – ablation) של המעגל החשמלי. הצריבה במקרים אלו יעילה מאוד ובכ - 97% פותרת את הבעיה לצמיתות. 

פרפור פרוזדורים: "פרפור" היא הפרעת קצב שכיחה מאוד שלרוב מקורה בעלית הלב השמאלית - מעל 10% מבני ה - 70 ומעלה סובלים מהפרעת קצב זו. הפרפור מייצר דופק לא סדיר והוא יכול להיות פרוקסיסמאלי (התקפי,"בא-והולך"), פרסיסטנטי (מתמשך, אך לא כרוני וקבוע) ופרמננטי (קבוע). הפרפור יכול לייצר קצב לב מהיר – לדוגמא דופק לב 100-150 לדקה ויכול לייצר קצב לב איטי 40-60 לדקה (וכל דבר באמצע). 

מעבר לתחושה הלא נעימה של פלפיטציות מהירות והסכנה שדופק מהיר עלול לפגוע בתפקוד הלב, הסכנה הממשית נובעת מכך שנוכחות פרפור פרוזדורים עלול לאפשר יצירת קרישי דם בתוך העליה השמאלית ואלו עלולים לעלות במעלה הזרם להגיע למוח ולגרום לאירוע מוחי – לעתים קרובות משמעותי וקשה. זאת קטסטרופה. על כן חולים הסובלים מפרפור פרוזדורים צריכים לקבל תרופות לדילול דם למשך כל חייהם.

הסיבות להופעת פרפור פרוזדורים רבות וכוללות – גיל מבוגר (בשל שינוי המבנה של שריר העליות), יתר לחץ דם, דום נשימה בשינה, יתר פעילות של בלוטת המגן, מחלת לב קודמת כדוגמת אוטם/אי ספיקת לב, דליפות והצרויות במסתמים ובעיקר במסתם המיטרלי הממוקם בין העליה השמאלי לחדר השמאלי, ניתוח לתיקון/להחלפת המסתם המיטרלי, מחלות מבניות של שרירי הלב ומצבים מולדים שונים. וגם במקרים מסוימים פרפור פרוזדורים עלול להופיע ללא כל סיבה ברורה. מדובר בהפרעת קצב של הגיל המבוגר שנדירה בגיל צעיר והופכת להיות יותר ויותר שכיחה בשנות השבעים והשמונים לחיים.

הטיפול בפרפור פרוזדורים מתייחס לשני אספקטים:  הטיפול בהפרעת הקצב עצמה וטיפול במדללי דם כדי למנוע אירועים מוחיים.

בהפרעת הקצב אפשר לטפל בתרופות שמיועדות רק להאטת הדופק (במקרים של פרפור כרוני), תרופות להפרעות קצב שמטרתן למנוע חזרה של פרפור פרוקסיסמלי (התקפי). בשלב מסוים יתכן שהמטופל יצטרך היפוך קצב על ידי מכת חשמל. צריבה (אבלציה), של מוקד הפרפור (פעולה שהצלחתה השתפרה מאוד בשנים אחרונות אך איננה מתאימה לכלל חולי הפרפור), ולעתים רחוקות השתלת קוצב לב וניתוק מעבר החשמל בין העליות לחדרים. יהיה זה לא ראוי ולא אפקטיבי לנסות להסביר בסקירה זו את מגוון המצבים הקליניים והטיפולים המתאימים לכל סוג של חולה.

הטיפול במדללי דם חיוני על מנת להפחית עד כמה שניתן את הסיכון לאירוע מוחי. בעבר מדלל הדם היחידי היה הקומדין. הבעיות שהקומדין יצר היו לא פשוטות: נוטלי קומדין צריכים לבצע בדיקת דם שבועית (או לכל היותר פעם בשבועיים-שלושה) על מנת לראות מה מידת הדילול (האם פחות מדי ולא אפקטיבי או יותר מדי עם סכנת דימום). מידת דילול הדם קשורה מאוד בסוג האוכל. מטופלים בקומדין צריכים להמעיט באכילת "ירוקים" ולכל היותר לאכול כמויות קטנות של ירוקים ועד כמה שניתן כמויות אחידות מדי יום.

לקומדין לוקח מספר ימים להתייצב בדרגת הדילול הרצויה ופעולתו פוחתת בהדרגה. בשנים אחרונות יצאו לשוק תרופות מדללות דם חדשות הרבה יותר יעילות מקומדין ויתרונן הגדול נובע מכך שהטיפול בהן לא מצריך מעקב על ידי בדיקות דם – נוטלים וזהו התרופה עושה כבר את העבודה. התרופות הקיימות בארץ ממשפחת "המדללים החדשים" הן : xarelto, eliquis, pradaxa. שלושתן יעילות מאוד ובכל מקרה הן ניתנות רק על פי שיקול דעת תוך התחשבות בנתוני המטופל. 

תרופות אלו אסורות בחולים עם מחלה ריאומטית של המסתמים או בחולים שעברו ניתוח להחלפת מסתם תותב מתכתי (אצלם השכיחות של פרפור פרוזדורים גבוהה במיוחד). במקרים אלו קומדין היא התרופה היחידה המותרת לטיפול.

רפרוף פרוזדורים. הפרעת קצב זו היא "האח הקטן" של פרפור פרוזדורים. לרוב מקורה בעליה הימנית והיא קלה יותר לטיפול בעיקר על ידי צריבה. יש יוצאי דופן.
מעבר להפרעות העליתיות השכיחות שצוינו לעיל קיימות עוד הפרעות קצב עליתיות רבות חלקן נדירות עבורן יש טיפולים מאוד מוגדרים ולרוב מוצלחים. הצעתי לכל הסובלים מהפרעות קצב או תחושה של פלפיטציות היא לפנות לקרדיולוג להתייעצות

ד"ר אילן קיציס מנהל המכון לשיקום הלב בבית החולים איכילוב. מומחה לגורמי סיכון