עליית יהודי רוסיה

לאחר שנים ארוכות של ניתוק בין קהילת יהודי ברית המועצות למדינת ישראל, הביאה התמוטטות המשטר הסובייטי בשנת 1990 לחידוש הקשר בין הקהילה היהודית בברית המועצות לבין ישראל ולעלייתם של רבים מיהודי הקהילה ארצה.

העלייה לישראל מברית המועצות לשעבר, החלה כבר בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, עם פתיחת שעריה של ברית המועצות בעידן שלטונו הליברלי של מיכאיל גורבצ'וב, כאשר רוב העולים הגיעו בתחילת שנות ה-90. במהלך העלייה עלו מאות אלפים לישראל, עד שבתחילת שנת 2000 הגיע העולה המיליון על אף שבפועל ברית המועצות כבר לא התקיימה.

עד תקופה זו, יציאה של כל אזרח מברית המועצות הייתה מותנית באישור הק.ג.ב. (ארגון הביון והמשטרה החשאית של ברית המועצות). אזרחים שניסו לצאת מברית המועצות נקראו בוגדים ועל פי רוב גם פוטרו מעבודתם.
לאחר התפרקות ברית המועצות בוטלו כל החוקים המפלים את המהגרים.

עוד קודם שנות ה-90 ניסו יהודים רבים מאוד לעלות ארצה במהלך השנים מברית המועצות. רבים מהם נכלאו והושמו בכלא, וכונו 'אסירי ציון'. אסירים אלו עברו עינויים ותלאות קשים לאורך השנים, אך בעקבות פעילות יהודית חובקת עולם שפעלה אז ושיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב, שוחררו חלק מהאסירים.
צפו בקטע הבא המתאר שיחה עם נתן שרנסקי מהמפורסמים שבאסירי ציון וענו על השאלה שאחריו.

פתאומיותו היחסית של גל עלייה זה והיקפו הנרחב הביאו עד מהרה למחסור חמור בדיור בישראל, במיוחד באזור גוש דן, ולעלייה דרסטית במחירי הדירות - מה שהוביל למחאה חברתית. כתוצאה מכך, הפעיל שר השיכון דאז, אריאל שרון, תוכניות שונות לעידוד הבנייה, שחלקן כללו אפשרויות לוויתור על הליכי תכנון שונים. כאשר אף אמצעים אלו לא סיפקו מענה לעלייה המתגברת ועולים רבים נותרו חסרי גג, הוקמו תוך שנתיים כ-430 אתרי קראוונים, כדי לשכנם.

עולים רבים השתלבו בשוק העבודה הישראלי, אך חלקם נשארו מסוגרים בתוך קהילתם. בחלק מהמקרים השכלתם הקודמת לא הוכרה בארץ על ידי הרשויות והמפעלים הציבוריים - אף על פי שהוכרה על ידי מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל - ולכן נאלצו חלקם לעבוד במקצועות שלא הלמו את השכלתם.

למרות הכל, השתלבו העולים בהצלחה בכלכלה הישראלית בענפי המשק השונים בסופו של דבר, והם מאופיינים כבעלי שיעור השתתפות גבוה בכוח העבודה.