בעמידה, בישיבה

יאיר רוה ראה ודירג את עשרת מופעי הסטנדאפ הכי טובים של השנה החולפת שזמינים כרגע דרך הטלוויזיה, כדי שגם אתם תצטרכו

האם זהו תור הזהב של הסטנדאפ? מנקודת מבט ישראלית, בהחלט כן. עולם הסטנדאפ האמריקאי פרץ בבת אחת לחיינו לפני שנתיים־שלוש. הכניסה של נטפליקס הביאה איתה יותר ממאה ספיישלים שזמינים לצפייה ברגע זה, חלקם של הקומיקאים הגדולים בעולם וחלקם של אלמונים מוחלטים. ומאז שג'רי סיינפלד ביקר פה ב־2015, סטנדאפיסטים בינלאומיים ממלאים אולמות בישראל ומגדירים תחום יבוא שלא התקיים בעבר. אפילו זכייני HBO בארץ מתחילים למלא את ה־VOD שלהם בעוד ועוד תוכני סטנדאפ.
אז הנה, כדי לעשות קצת סדר בהיצע העצום, עשרת הספיישלים הטריים הכי טובים שזמינים עכשיו לצפייה בארץ, כולל תרגום לעברית (זהירות: תרגום לעברית הוא דרך מופלאה להרוס פאנץ'־ליינים). הקריטריון היחיד לבחירה: מי הכי הצחיק אותנו.

10. ג'רוד קרמייקל, "8" (יס,הוט,פרטנר TV)

בקול שקט, כמעט לוחש, ג'רוד קרמייקל הוא אמן ההפוך־על־הפוך. “אנחנו נהיה בסדר", הוא המוטו שלו, כשהוא מציג את כל מה שדפוק בעולם מנקודת מבטו של מילניאל שלא אכפת לו מכלום. התחממות גלובלית? לא מזיז לי. היכחדות הטיגריסים? מי צריך אותם בכלל. בהופעתו האינטימית — ההפך הגמור מאווירת מופעי הרוק שתמצאו אצל קומיקאים אחרים — קרמייקל מזכיר לנו שתפקידו האמיתי של הסטנדאפיסט הוא לא רק להצחיק ולבדר אלא לפקוח לנו את העיניים, לגרום לנו לחשוב על נושאים מוכרים מנקודת מבט לא מוכרת — אירונית, סרקסטית, צינית, אמפתית. כשהוא במיטבו, הסטנדאפיסט הוא הפילוסוף של זמנו, ומשתמש בהומור ובהזרה כדי לעסוק בסוגיות חברתיות בוערות, בטוב וברע. אצלנו קרמייקל סוגר את הרשימה, אבל הוא נבחר על ידי אתר Vulture לספיישל הסנטדאפ הכי טוב של 2017

9. ג'אד אפטאו, "השיבה", נטפליקס

ג'אד אפטאו מעריץ סטנדאפיסטים וחלם להיות אחד מאז שהיה נער. הוא כתב ספר נהדר בשם "חור בראש" שבו הוא מראיין קומיקאים, הזניק כבמאי את הקריירות של כמה מהקומיקאים הגדולים של ימינו, וכמפיק הוא טיפח לא מעט יצירות שעוסקות באחורי הקלעים של עולם הקומדיה ("חולי אהבה" בקולנוע, “נופל וקם" בטלוויזיה). עכשיו הוא הגשים את חלומו והעלה לראשונה מופע סטנדאפ ("כי חיפשתי דרך להקטין לעצמי את המשכורת ואת ההערכה העצמית בעת ובעונה אחת"). מי שמחבב את סרטיו (כמוני) ייהנה מסיפוריו, ומי שיש לו בבית שתי ילדות (כמוני) ייהנה מחוויותיו כגבר יחיד בבית שכולו בנות ("אותה אישה בשלושה גילאים שונים").

8. בו ברנהם, Make Happy
(נטפליקס)

שימו לב לבו ברנהם, הוא הדבר הגדול הבא. הוא גם סטנדאפיסט, גם מוזיקאי וגם במאי. סרטו העלילתי הראשון כבמאי הוצג בפסטיבל סאנדנס האחרון, הוא ביים את הספיישלים של כריס רוק וג'רוד קרמייקל המופיעים ברשימה זו, והמעברים שלו בין קטעי מוזיקה נונסנסיים לבדיחות מילוליות מודעות לעצמן הופכים אותו לאשף של טיימינג קומי כירורגי. אה, והוא רק בן 27.

7. חסן מינאז', Homecoming
(נטפליקס)

זוכרים את הסטנדאפ האוטוביוגרפי שקומייל ננג'יאני עשה בסרט שלו, "חולי אהבה"? אז חסן מינאז', מכוכבי ה"דיילי שואו", עושה משהו מאוד דומה. זו מעין הצגת יחיד מלווה בעזרים אודיו־ויזואליים, שבה הוא מספר את הסיפור המשפחתי והאישי שלו כבן למהגרים שחלם להיות קומיקאי — ובכך לשבור את לב הוריו שחלמו עבור בנם על עתיד אמריקאי בורגני יותר.

6. ג'ים ג'פריס, Freedumb
(נטפליקס)

ג'ים ג'פריס כבר הופיע שלוש פעמים בישראל ובין לבין קיבל תוכנית משלו בקומדי סנטרל. ג'פריס האוסטרלי הוא ככל הנראה הקומיקאי הפוליטי הכי חריף כרגע בזירה, ובתור מי שמגיע מהיבשת הרחוקה מביא איתו מבט של אאוטסיידר לקרקס הפוליטי האמריקאי.

5. כריס רוק, "טאמבורין"
(נטפליקס)

כריס רוק נעדר מבמות הסטנדאפ כמעט עשור (אבל המשיך להופיע בקולנוע) עד לסיבוב הקאמבק שלו שהתקיים בתחילת השנה ובמהלכו הגיע גם ליד אליהו. עכשיו המופע הזה עלה בנטפליקס (ועכשיו אנחנו גם מבינים למה הוא נעל לנו את הטלפונים, כדי שלא נצלם לו את הבדיחות ונגנוב מנטפליקס את הבלעדיות והראשוניות לחומריו החדשים). והנה משהו מעניין: כשראיתי את רוק לייב בתל אביב, משהו שם לא עבד. הבדיחות הרגישו מפוספסות. אבל כשזה מצולם וערוך, הקצב וההגשה מתקתקים טוב יותר, ובנטפליקס המופע הזה מצחיק וחד יותר מאשר בתל אביב. נכון, רוק רחוק משיאו, וחלק מהבדיחות שלו נשמעות כיום כמו פראפרזות על בדיחות ישנות וטובות יותר שלו, והחלק הסופי של הערב, שבו הוא מדבר על גירושיו, מציג אותו כאדם שהידרדר למרירות קטנונית וקצת נובורישית — אבל אם חותכים החוצה את הרגעים הפחות טובים, עדיין נשארים עם רעיונות טובים והגשה ארסית.

4. פאטון אוסוולט, Annihilation (נטפליקס)

האם תצליחו בשעה אחת של מופע סטנדאפ לעבור מצחוק לבכי? זה בדיוק המהלך שפאטון אוסוולט עושה בספיישל האחרון שלו. שנה קודם הלכה לעולמה אשתו, במוות פתאומי שדווח לא מעט בתקשורת. עכשיו הוא כבר עומד על הבמה ומספר את הבדיחות הרגילות שלו — אוסוולט מוכר כגיק האולטימטיבי, וחוץ מפוליטיקה עוסק לא מעט ב"מלחמת הכוכבים" — ואז באמצע עובר לספר על מות אשתו ועל הרגע שהוא היה צריך לבשר לבתם הקטנה על מה שקרה. והקהל, שלפני רגע החזיק את הבטן מצחוק, משתנק מדמעות. מופע שהוא המחשה טובה למהו קתרזיס, ואיך הומור, יצירה וחשיפה אישית הם חלק מתהליך של ריפוי ואבל.

3. מייק בירביגליה, “תודה לאל על הבדיחות" (נטפליקס)

יש הופעות שלא לחלוטין ברור אם הן סטנדאפ או הצגת יחיד. המופע הזה של מייק בירביגליה, שצולם בברוקלין, הוא אחד מהן. זה מתחיל כמו סטנדאפ, עם בדיחות בגוון אישי, ועד מהרה הופך לסיפור מסופר היטב עם מבנה מופתי וכתיבה מדויקת, שהוא מעין אוטוביוגרפיה של קומיקאי. בירביגליה, בקולו השקט ובפוזת החננה, הוא שחקן וקולנוען, ו"תודה לאל על הבדיחות" הוא מסע מבוצע היטב בין בדיחות על ההורים שלנו, אנחנו כהורים, זוגיות ואחים, שלא מהסס גם להיות נוגע ללב.

2. מישל וולף, Nice Lady
(יס, הוט, סלקום TV)

מישל וולף פשוט נהדרת. התוודענו אליה בשנה שעברה בזכות הופעותיה ב"דיילי שואו" לצד טרוור נואה, ואז היא עשתה את הספיישל הזה עבור HBO, ואז, בהפתעה גמורה, היא הגיעה לישראל והיתה אחת משלוש הופעות החימום של כריס רוק. וולף נבחרה להנחות את ארוחת הערב השנתית של כתבי הבית הלבן שתתקיים בסוף אפריל, ועוד רגע תעלה תוכנית שבועית בנטפליקס בכיכובה — אז כדאי לכם להכיר אותה מהר. עם קול צווחני, מבטא יהודי ניו יורקי ותלתלי פרא, וולף מדברת — למעשה, צועקת — על החוויה הנשית באמריקה העכשווית.

1. דייב שאפל, The Age of Spin (נטפליקס)

זה ככל הנראה הסיפור הגדול בזירת הסטנדאפ: אחרי כעשר שנות היעדרות מהבמה ומהטלוויזיה, במה שנראה כמו איזו התמוטטות עצבים מתוקשרת למדי, דייב שאפל עשה קאמבק, חזר להופיע וחתם עם נטפליקס על הפקת ארבעה ספיישלים בשנה אחת. השורה התחתונה: כל הארבעה מומלצים ומצוינים, אבל אם יש לכם כרגע זמן רק לאחד, התחילו מהראשון. שאפל הוא סטנדאפיסט אבל גם פילוסוף, מבקר חברתי ומספר סיפורים. השליטה שלו בקהל פנומנלית, ויש לו נטייה תיאטרלית לזעזע רגע לפני שהוא מנחית פאנץ' ליין מעולה. הוא נוסק אל הנשגב, ואז צולל עמוק אל הבדיחות הכי גסות, לפעמים בתוך אותו משפט. ארבעת הספיישלים, שצולמו לאורך השנה שעברה בארבע ערים שונות, מתפקדים קצת כמו מיני סדרה. בספיישל הראשון שאפל סיפר בדיחה על טרנסג'נדרים שממש עצבנה את הקהילה הלהט"בית (אני חשבתי שזו בדיחה מעולה), ובספיישל הרביעי הוא מדבר על זה, על בדיחות שמתפוצצות בפרצוף, ועל שימוש בהומור שעשוי להישמע פוגעני כדי להעביר נקודה רחבה יותר.

תכלס, מה לדעתכם מופע הסטנדאפ הכי מוצלח מהרשימה?